|
שאלה (19.05.02): בס"ד ח' סיון תשס"ב לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הרמב"ם בהל' מלכים פרק י"א הלכה ד' כתב דהסימן הראשון של חזקת משיח הוא היותו מבית דוד. ונסתפקתי אי בעינן בירור היחוס כדין כהן מיוחס דהיינו שיעידו שני עדים דהוא בן פלוני בן פלוני וכו' עד האיש שאינו צריך בדיקה כמבואר ברמב"ם הל' איסורי ביאה פ"כ הל' ב' או דסגי בדין של כהן חזקה. ואף שכתב הרמב"ם באיגרת תימן דהאותות ומופתים שיעשה הם הראיה על אמיתת יחוסו הרי פסק בספר היד החזקה בהל' מלכים פרק י"א הלכה ג' דאינו צריך לעשות אות ומופת וכעובדא דבר כוזיבא וא"כ צריכים אנו לבירורים אחרים. המצפה לתשובת כבוד תורתו, מיכאל ידוובני. תשובה (י"ב סיון תשס"ב - 23.05.02): 
שאלה (26.05.02): בס"ד ט"ו סיון תשס"ב לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הנה קבלתי תשובת הרב בענין בירור היחוס הנצרך לחזקת משיח ולשון התשובה הוא יתכן שצריך עדים ע"כ, והיינו שדעת הרב נוטה להכריע כצד הראשון של הספק אי בעינן בירור כדין כהן מיוחס או דסגי בדין של כהן חזקה. אך קשה דהנה בדין של כהן מיוחס צריך לבדוק עד הכהן ששימש על גבי המזבח דיחוסו אינו צריך בדיקה ומי הוא האיש שאין צריך בדיקה ליחוסו לדוד ושלמה זאת לא אדע. אבקש מכבוד תורתו להאיר את עיני בתשובתו, מיכאל ידוובני. תשובה (כ' סיון תשס"ב - 31.05.02): 
שאלה (02.06.02): בס"ד כ"ב סיון תשס"ב לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הנה קבלתי תשובת הרב בענין האיש שאין צריך בדיקה ליחוסו לדוד ושלמה שעד האיש ההוא צריכים אנו לבדוק לחזקת משיח על ידי שני עדים כדין כהן מיוחס ולשון התשובה הוא לכשיבא אליהו יברר לנו ע"כ. קשה לי טובא דהא לשיטת היש אומרים דקודם ביאת המשיח יבא אליהו המובאת בהל' מלכים פרק י"ב הל' ב' אין צריכים כלל בדיקה על ידי העדים דהא יכולים לידע יחוסו על פי הנבואה דהא הנביא נאמן על בירור מציאות וכל השאלה היא א"כ רק אליבא דחולקים על הי"א הנ"ל ורבי עקיבא ביניהם כמבואר שם פרק י"א הלכה ג' דהא אמר על בן כוזיבא דין הוא מלכא משיחא ואע"ג דלא בא אליהו מקודם. אבקש מכבוד תורתו להאיר את עיני בתשובתו, מיכאל ידוובני. תשובה (כ"ו סיון תשס"ב - 06.06.02): 
שאלה (09.06.02): בס"ד כ"ט סיון תשס"ב לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הנה קבלתי תשובת הרב בענין בירור היחוס הנצרך לחזקת משיח ולשון התשובה הוא יתכן שצריך עדים ע"כ והיינו שדעת הרב נוטה להכריע כצד הראשון של הספק אי בעינן בירור כדין כהן מיוחס או דסגי בדין של כהן חזקה. אולי יוכל הרב לכתוב לי נימוקו מאי שנא דין חזקת משיח דצריך בירור ע"י שני עדים מפדיון הבן דהוי דאורייתא ומברכינן על מצוה זו ואעפ"כ סגי בכהן חזקה. המצפה לתשובת כבוד תורתו, מיכאל ידוובני. תשובה (ב' תמוז תשס"ב - 12.06.02): 
שאלה (16.06.02): בס"ד ו' תמוז תשס"ב לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הנה קבלתי תשובת הרב בענין ההבדל בין בירור היחוס הנצרך לחזקת משיח דצריך שני עדים כדין כהן מיוחס ובין פדיון הבן דסגי בכהן חזקה ולשון התשובה הוא עיין חזו"א שביעית סי' ה' סקי"ב ע"כ. והנה כללות דברי החזו"א בסי' הנ"ל הוא דמחמירין בריוח הבא מחמת היחוס להצריך בירור יתירא לבל יתרבו העולים ע"פ עצמן בשקר ופדיון הבכור לא חשיב ריוח כיון דמנהג הכהנים להחזירו. על פי זה פירשתי כוונת הרב בתשובתו דדין חזקת משיח הוי ריוח הבא מחמת היחוס לדוד ושלמה ולכן בעינן לברר יחוסו בשני עדים כדין כהן מיוחס דווקא. אבקש מכבוד תורתו להאיר את עיני האם בצדק פירשתי את דבריו בזה ואם לאו. המצפה לתשובתו, מיכאל ידוובני תשובה (21.06.02 - י"א תמוז תשס"ב): 
שאלה (21.06.02): בס"ד י"א תמוז תשס"ב לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הנה שיטת הרב היא דדין חזקת משיח הוי ריוח הבא מחמת היחוס לדוד ושלמה ולכן בעינן לברר יחוסו בשני עדים כדין כהן מיוחס. קצת קשה מהו הריוח בזה דהנה לכאורה כל זכויות המלוכה לא הוו אלא למשיח בוודאי דהיינו אם הצליח בכל מלחמותיו ובנה המקדש וקבץ נידחי ישראל כמבואר בספר היד החזקה הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד'. אבקש מכבוד תורתו להאיר את עיני בתשובתו, מיכאל ידוובני תשובה (ט"ז תמוז תשס"ב - 26.06.02): 
שאלה (27.06.02): בס"ד י"ז תמוז תשס"ב לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הנה קבלתי תשובת הרב בענין מה שאמרתי לפרש בדבריו דכוונת הרב היא דדין חזקת משיח הוי ריוח הבא מחמת היחוס לדוד ושלמה ולכן בעינן לברר יחוסו בשני עדים כדין כהן מיוחס ולשון התשובה הוא נכון ע"כ והיינו שכן היא שיטת הרב דדין חזקת משיח הוא ריוח הבא מחמת היחוס. אולי יוכל הרב לפרט איזה ריוח בא לאדם שאנו מחזיקים אותו למשיח בן דוד. המצפה לתשובת כבוד תורתו, מיכאל ידוובני תשובה (כ"ג תמוז תשס"ב - 03.07.02): 
פגישה (05.07.02): בס"ד כ"ה תמוז תשס"ב, בני-ברק מ.י. - שלו' עליכם! על שני המכתבים האחרונים ששלחתי אל הרב קבלתי תשובה לבא לבני-ברק. הג"ר ח.ק. - מה כתבת? מ.י. - דנתי בענין חזקת משיח. הג"ר ח.ק. - מה קשה לך? מ.י. - הרב בתשובותיו על מכתביי הקודמים טען שלחזקת משיח נצרך בירור היחוס ע"י שני עדים כמו שבודקים לכהן מיוחס משום שהדין של חזקת משיח הוא ריוח. השאלה היא מהו הריוח בזה? מלכות? הג"ר ח.ק. - בטח. מלכות היא ריוח. מ.י. - כן, אבל הרי מלך בפועל נהיה רק משיח בוודאי אחרי שהצליח במלחמותיו וקבץ את עם ישראל? הג"ר ח.ק. - זה עוד תנאי אבל תחילה שימת המלך, עד שיתברר שזה נכון אז מחכים שיצליח. מ.י. - זאת אומרת שלחזקת משיח צריכים קודם כל בירור על מנת שכאשר יצליח יוכל למלוך? הג"ר ח.ק. - אבל זה לא נוגע למעשה כי משיח יבוא, אליהו יבוא, יראה לנו מי שמיוחס והכל יהיה טוב בעזרת ה'. כאן ניתן להוריד את הקובץ עם הקלטת השיחה. שאלה (29.01.02): בס"ד כ"ד שבט תשס"ג לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הנה קבלתי תשובת הרב (והיא תשובתו על מכתבי מס' 5 בדפים המצורפים למכתבי זה) בענין מה שאמרתי לפרש בדבריו דכוונת הרב היא דדין חזקת משיח הוי ריוח הבא מחמת היחוס לדוד ושלמה ולכן בעינן לברר יחוסו בשני עדים כדין כהן מיוחס ולשון התשובה הוא נכון ע"כ והיינו שכן היא שיטת הרב דדין חזקת משיח הוא ריוח הבא מחמת היחוס ולכן בעינן לברר יחוסו בשני עדים. והנה קשה דהא הבית שמואל בשו"ע אבה"ע סי' ג' ס"ק א' פסק באות ב' דלתרומה דרבנן בעינן עד אחד היינו דכהני חזקה אוכלים בתרומה דרבנן אע"פ דהוי ריוח כהונה ומאי דבעינן שני עדים לתרומה דאורייתא אינו משום דהוי ריוח אלא משום דזר האוכלה דינו במיתה ולכן מעלין מתרומה ליוחסין כדפסק הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פ"כ ה"א וה"ד וכדפירש את דעתו הכסף משנה בהל' א' שם. וחזינן א"כ דלריוחי היחוס סגי בע"א או בחזקה ולכאורה הוא הדין בחזקת משיח דהוי ריוח היחוס לדוד ושלמה. אבקש מכבוד תורתו להסביר את דעתו בזה, מיכאל ידוובני נ.ב. עיינתי בספרו "דרך אמונה" חלק ב' הל' תרומות פ"ו הרב וזה לשונו שם באות י"ז באמצע דבריו: "וכן הדין בכל זה לענין לוי להחזיקו ללויה שיקבל מעשר ראשון אבל להעיד על א' שהוא עני ליטול מעשר עני נאמן ע"א". ולא זכיתי להבין כוונתו דאם מ"ש "וכן הדין" קאי א"ויש ראשונים" דלפני זה וכוונתו דהוא הדין בלוי דסגי בע"א אז הלשון "אבל ... ליטול מעשר עני נאמן ע"א" אינו מתיישב. ואם מ"ש "וכן הדין" קאי אשיטת הרמב"ם דכאן אין להאמין לע"א משום דמעלין מתרומה ליוחסין וביוחסין צריך שני עדים דמעלה עשו חכמים ביוחסין והיה א"כ כוונתו דהוא הדין ללוי דבעינן ב' עדים משום מעלת היוחסין הנה במקורות שציין דהיינו הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פ"כ הי"א וכתובות כ"ה ע"ב משמע להיפך דסגי בע"א וכן משמע בירושלמי כתובות פ"ב ה"ז ומפורש במפרשי הדף שם דלענין מעשר ראשון סגי בע"א להחזיקו ללויה. תשובה (ל' שבט תשס"ג - 02.02.03): 
שאלה (04.02.03): בס"ד ב' אדר א' תשס"ג לכבוד הגאון הגדול שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שלו' וברכה. הנה קבלתי תשובת הרב (והיא תשובתו על מכתבי מס' 9 בדפים המצורפים למכתבי זה) בענין מה שהקשיתי על שיטתו (המבוארת במכתבי מס' 5 בדפים המצורפים) דדין חזקת משיח הוא ריוח הבא מחמת היחוס ולכן בעינן לברר יחוסו בשני עדים כדין כהן מיוחס וקשה דהרי מה שלכהן מיוחס בעינן ב' עדים אין זה משום ריוח דהרי בתרומה דרבנן אוכלים גם כהני חזקה ולתרומה דאורייתא בעינן ב' עדים משום דענוש מיתה ומעלין ליוחסין לדעת הרמב"ם. והנה לכאורה תלוי זה בדין לוי להעלותו למעשר דאין בו עונש מיתה והוי רק ריוח האם בעינן לבדוק יחוסו בב' עדים. וכתב כבוד תורתו בספרו "דרך אמונה" הל' תרומות פ"ו הרב דלרמב"ם המצריך ב' עדים לכהן לענין תרומה הוא הדין ללוי לענין מעשר ראשון. ושאלתי דהרי במקורות שציין הרב שם משמע להיפך דנאמן ע"א להעלות לוי למעשר ועל זה באתני תשובתו בזה"ל ברמב"ם מבואר שדין לוי' כדין כהונה ע"כ. והנה קשה דלכאורה כוונת הרב לרמב"ם בהל' איסורי ביאה פ"כ הי"א שציינו במקורות בספרו הנזכר שם באות ס"ה. והנה לשון הרמב"ם: שנים שבאו למדינה זה אומר אני וחברי כהן וזה אומר אני וחברי כהן אע"פ שנראין כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין ושניהם בחזקת כהנים. וכן עד שאמר ראיתי זה שנשא כפיו או שאכל בתרומה או שחלק על הגורן או שקרא בתורה ראשון וקרא אחריו לוי מחזיקין אותו בכהונה על פיו. וכן אם העיד שזה קרא שני בתורה אחר כהן מחזיקין אותו בלויה. עד כאן לשונו. וחזינן שאמנם דין חזקת לויה הוא כדין חזקת כהונה דסגי בע"א ומבואר בכסף משנה כאן דמ"ש מחזיקים אותו בלויה הכוונה לתת לו מעשר ראשון. ואם מצאנו חילוק ברמב"ם בין חזקת כהן לכהן מיוחס אין מהרמב"ם כאן ראיה שגם בלוי קיים חילוק זה. והנה כתב כבוד תורתו בספרו "דרך אמונה" חלק ג' הל' מעשרות פ"א ה"א וזה לשונו שם באות ז': ולוי שנשא ממזרת כיון שהולד הולך אחר הפגום אינו לוי ואינו אוכל במעשר וכו' וע"ל פ"ו מתרומות הרב שביארנו מה נקרא לוי מיוחס שיתנו לו מעשר ראשון ע"כ והיה משמע לי מדבריו דמה דבעינן לדעתו ב' עדים להעלות ללוי למעשר הוא משום דנעלהו ממעשר ליוחסין לומר שהוי לוי כשר ואינו ממזר. אך אם כן הוא אין שייך כל זה לעניניו דבחזקת משיח בעינן יחוס לדוד ושלמה וממזרות אינה מפקיעה מיחוס זה וגם לא מדין מלך כמבואר במנחת חינוך מצוות שימת מלך דכל הדין דמקרב אחיך ולא ממזר הוא רק דין בתחילת השימה אבל במלך המשיח אף שוודאי לא יהיה כן מ"מ אינו מעקב. אבקש מכבוד תורתו להסביר את דעתו בזה, מיכאל ידוובני תשובה (ז' אדר א' תשס"ג - 09.02.03): 
פגישה (11.02.03): בס"ד ט' אדר א' תשס"ג, בני-ברק מ.י. - שלו' עליכם! על המכתב האחרון ששלחתי אל הרב קבלתי תשובה לבא לבני-ברק. הג"ר ח.ק. - מה כתבת? מ.י. - דנתי בענין בירור היחוס הנצרך לחזקת משיח לאור מה שכתב הרב ב"דרך אמונה" שבעינן לוי מיוחס ע"י שני עדים לענין מעשר ראשון. הג"ר ח.ק. - מה קשה לך? מ.י. - הרב במכתבו הקודם טען כי דעתו מיוסדת על המבואר ברמב"ם שדין לויה כדין כהונה. אך מדברי הרמב"ם משמע רק שחזקת לויה כחזקת כהונה ונקבעת ע"פ עד אחד. ומנין שקיים בכלל מושג של לוי מיוחס? הג"ר ח.ק. - בטח שיש גם לוי מיוחס. הרי צריכים לדעת שהוא איננו ממזר שאם לא כן הרי הוא נפסל מהיות לוי. מ.י. - וכי נעלהו ממעשר ליוחסין? הרי כל מה שמעלין מתרומה ליוחסין הוא מחמת איסור מיתה שיש בזה ולכן אמרינן שבטח נבדק ע"י שני עדים אבל מעשר הוא רק ממון ודינו כתרומה דרבנן שלא מעלים ממנה ליוחסין. הג"ר ח.ק. - דומני כי הגמ' דנה אם מעלין ממעשר ללויה. מ.י. - הגמ' כתובות כ"ה ע"ב במעשה דההוא דאתא קמי ר' יהושע בן לוי אומרת שהעלהו ריב"ל מקריאת התורה ללויה על פיו דהיינו על פי עד אחד. הג"ר ח.ק. - ו"ללויה" הכוונה בטח לענין מעשר. מ.י. - כך כתב הכסף משנה בפירושו על הרמב"ם הנזכר שמקורו בסוגיה הזאת. וחוץ מזה איך שלא יהיה, אם כל הסיבה בלוי היא ממזרות הרי בחזקת משיח הממזרות לא מפקיעה אותו מיחוס דדוד ושלמה ולא צריכים עדות על זה. הג"ר ח.ק. - אבל הרי כל דבר שנוגע לממון כבר לא סגי בעד אחד שאינו נאמן אלא באיסורים, אבל כשהענין נוגע לממון בעינן ב' עדים. מ.י. - אבל בתרומה דרבנן גם הענין נוגע לממון ואעפ"כ סגי בעד אחד. הג"ר ח.ק. - אבל כאן הרי צריכים לקבוע על עצם האדם מי הוא. אם הוא כהן, לוי או בן דוד וראוי למלוכה. בכגון דא נאמר "לא יקום עד אחד באיש". |