|
בס"ד כ"ז סיון תשס"ו ליאור היקר! ידידי ר' אברהם סולובייצ'יק אשר עזרת לו להגיע ליעדו ביום ד' השבוע ספר לי על שיחתכם ובקש ממני לכתוב לך כמה מילים. ראה נא, ליאור. אינני אוהב כלל לפלוש לתחום הפרט של האדם, במיוחד כאשר מדובר בנושא כה רגשי ואינטימי כבחירת דת. אבל כמו שכתב הרמב"ם בחיבורו "שמונה פרקים" (הקדמה למסכת "אבות"): "לא יאמר אדם: "אינני רוצה לאכול חזיר", אבל יאמר: "רוצה אני ורוצה אני, אך מה אעשה ואבי שבשמים ציוה עלי"". כך גם אני מצווה ועומד הנני מאז קבלת התורה בהר סיני: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא י"ט י"ז). ובכן, אברהם ספר לי שהנך בחרת להצטרף לחוג הנקרא "יהודים משיחיים" אשר מאמין בכתבים המכונסים תחת הכותרת "הברית החדשה", מקבל את משיחותו ואלהותו של ישוע הנוצרי ואת תלת-פרצופיותו של האל. הנה רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" (פרק ד') מלמדנו מפי מלך הכוזר האומר אחר פגישתו עם החכם הנוצרי: "לא גדלתי על אמונה זאת ואילו השכל מסרב לקבל דברים אלו". גם לי ברור איפא שלא ע"י חקירה ודרישה שכלית הגעת לקבלת דברים אלו אלא ע"י התפעלות רגשית כל שהיא וכדברי טרטוליאנוס (אחד מאבות הכנסיה הנוצרית הקדומים) בספרו "Apologeticum" ("("De carne Christi: "ראוי להאמין היות והדבר מופרך" ("credibile est, quia ineptum est"). אך זאת עליך לדעת, ליאור. התפעלויות הרגשיות הספונטניות אינן בדרך כלל בשליטתנו (אא"כ עבדנו קשה והרגלנו את עצמנו להתפעל ולהתרגש מדברים נכונים כדוגמת המצווה עלינו בתורתנו: "ואהבת את ה' אלוהיך"). אך בשליטתנו ובאחריותנו לבחון את נכונות רגשותינו ע"י השכל ובאם השכל יעיד על פסולו של הענין יש להשליט את השכל על הלב ולגרש את הרגש הבלתי ראוי מתוכינו. הלא כך מחפשים אנו גם את בת זוג: אם אין התפעלות רגשית כלל – אזי אין כלל מה לדבר, אך אם יש רגש – זה עוד לא הכל, צריך לבדוק ע"י שכל האם ההצעה ראויה ואם לאו – יש לשכוח ממנה ומהר פן תהיה זו פציעה חמורה במערכתנו הרגשית. והנה, לגופו של ענין, אנחנו היהודים וכן הכת הנוצרית שנתפלגה מאיתנו בסוף ימי הבית השני, מאמינים בתורה הנתונה בהר סיני וכן בספרי הנביאים והכתובים שנכתבו ע"י נביאים ובעלי רוח הקדש. עד כדי כך חמור דבר הכפירה בכתבי התנ"ך אצל הנוצרים אשר קללו והחרימו באחת מועידתם הראשונות (במאה השניה לספירה) את מרקיון אשר כפר בקדושתם. ולא התורה שבכתב בלבד היא שהנוצרים מאמינים בה אלא שגם דברים מקבלת חז"ל היינו התורה שבעל פה מוזכרים פעמים רבות בכתבי האוונגליון ומעשי השליחים ואגרותיהם עצמם. הלא ישוע עצמו אומר (מתי כ"ג): "על כסאו של משה ישבו הסופרים והפרושים – כל אשר יאמרו אליכם תעשו וגו'" (היינו שמודה לקבלתם בפירוש התורה הגם שאינו מקבל את גזירותיהם). וכאן הפליאה הרבה! איך ניתן מכח התנ"ך להגיע לרעיון של משיחיות האיש אשר לא עשה דבר וחצי דבר מהמובטח לנו בענינו ע"י הנביאים (ולפי אמונת הנוצרים יוצא שאף אינו בן דוד כלל כי לא היה בנו של אביו החורג יוסף המיוחס לדוד ע"פ כתביהם), איך ניתן מכח התנ"ך להגיע לרעיון המופרך לגמרי בשכל אשר בורא כל העולמים האין-סופי יבא ויתלבש בגוף מוגבל, איך ניתן מכח התנ"ך המדגיש את אחדות האלקים להגיע לרעיון של תלת-פרצופיותו (הגם שהנוצרים עצמם אינם מסוגלים להגדיר את המושג הזה די צרכו וכמה מריבות פנימיות הוליד אצלם הרעיון הזה!), איך ניתן מכח התנ"ך המעיד על נצחיות התורה והמצוות שנתנו "לעולם" ו"לדורות" להגיע לרעיון בטול המצוות המעשיות ("קץ התורה - משיח" בלשון פאולוס – איגרת לרומיים 10), איך ניתן מכח התנ"ך המזהיר פן נאמין לנביאי שקר ואף שיעשו אותות ומופתים (דברים י"ג ב'-ו') להאמין לנבואות הסותרות את אי-גשמיותו של האלקים ואת נצחיות התורה (מעשי השליחים 10: 9-16)? ועוד כהנה וכהנה שאלות רבות. וכל זה בלי לגעת בשאלת נאמנותם של כתבי האוונגליון שסותרים את עצמם במקומות רבים ואת קבלת החז"ל שעליה עצמה הם מסתמכים כאמור. אבקשך ידידי לבחון את הדברים בעיני שכלך ואם תהיינה לך שאלות בנושא אשמח להיות אתך בקשר, מיכאל |