ג' אדר ב' תשס"ג לכבוד הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, שלו' וברכה. הרמב"ם בהל' מלכים פרק י"א הלכה ד' כתב דהסימן הראשון של חזקת משיח הוא היותו מבית דוד. ונסתפקתי כיצד הוא סדר בירור היחוס של גזע מלכות בית דוד. אם נאמן ע"פ עצמו או דצריך כתב יחוס (ומהי צורתו שישווה לשני עדים) או שני עדים כדין כהן מיוחס כמבואר בהל' א"ב פ"כ ה"ב או דסגי בעד א' או בחזקה (ומהי חזקה לענין זה דהרי אינו אוכל בתרומה ולא נושא כפים ולא מקדים לעלות לתורה ולא מקבל מעשר ככהן או לוי) כדין כהן חזקה. ושאלתי את פיו של הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בכתב אך דבריו עמומים בענין זה. והנני שולח לכבוד תורתו את חילופי המכתבים עם הגאון הנ"ל כדי שיוכל לעיין בשאלותי ובתשובתיו. כמו כן רצוני לשלוח לו את חילופי המכתבים עם הגאון הנ"ל בענין עצם היחוס של מלך המשיח אם צריך שיצא משלמה דווקא ואם סגי בצד הנקבות בלבד בצרוף תגובות של כמה עוסקים בסוגיה זאת. והנה שם כבוד תורתו הולך לפניו ומכיר אני בו שידיו רב לו בהרבה סוגיות ובטוחני כי ידיעותיו רבות בנושא היוחסין ואמרתי להציע לפניו את הסוגיה. אבקש מאוד מכבוד תורתו להאיר את עיני בענין זה, ובזכות העסק בזה אליבא דהלכתא נזכה בעזרת ה' לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן. בציפיה לתשובתו בכליון עיניים, מיכאל ידוובני. בס"ד י"ד אדר ב תשס"ג פורים דפרזים כבוד הרב מיכאל ידוובני שליט"א, קבלתי תכריך מכתבים ממה שנשא ונתן כת"ר עם גדולי ישראל בענין העומד ברומו של עולם והנני להעיר כמה הערות בענין שכתב איך נדע על אחד שהוא מזרע דוד ויכול להיות משיח ודן אם צריכים שני עדים לזה או די בעד אחד כדין עד אחד נאמן באיסורים והביא מכהן מיוחס שצריך שני עדים. אכן אם בכהן מה שצריך שני עדים ליוחסין אם הוא מן התורה לכאורה היה נראה שזה מדרבנן שהרי כהן היינו דין של איסורים ואינו דבר שבערווה, אכן בשב שמעתתא ש"ו פרק ט"ו הביא מתוס רי"ד דלהעיד על אחד שהוא בן גרושה חשיב דבר שבערווה ועיין שם שלהעיד על אחד שהוא פסול בתולדה צריך שני עדים כמו להעיד על אחד שהוא ממזר ולא אמרו עד אחד נאמן באיסורים אלא באיסור שנתהווה במקרה. ולפי זה נראה שלהעיד על אחד שהוא כהן צריך שני עדים. ויתכן שזה הטעם של הרמב"ם שהביאו הר"ן כתובות דף י: בדפי הר"ן ד"ה גרסינן שלתרומה דאורייתא צריך שני עדים שאפשר שמן התורה צריך שני עדים שזה דין יחוס שבא בתולדה. אכן גם לדעת הר"ן שגם לתרומה דאורייתא די בעד אחד אפשר שאכילת תרומה נידון כאיסור אבל גוף האדם ליחסו לשבט מסוים זה מן התורה צריך שני עדים וכמו שהביא כת"ר מקרא דלא יקום עד אחד באיש היינו שלא יעידו על יחוסו של איש וכן כתב רש"י בחומש במדבר א י"ח ויתילדו למשפחותם הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתיחס על השבט ועיין שם ברמב"ן. אכן שיטת החת"ס יו"ד סימן רל"ו שאם אין כהנים מיוחסים סומכים על כהני חזקה ומה שפסלן נחמיה אלה כהנים שלא היה להם כתבם המתיחס משום שהיה לו כהנים שיש להם כתב יחוס אבל אם אין אחרים סומכין על כהני חזקה ולפי זה יש לומר שנסמוך על אחד מבית דוד מכח חזקה. אכן יש לומר שבשלמא כהני חזקה נוהגים בפועל בכהנים עולים לדוכן ואינם מטמאים למתים אבל זרע דוד אין להם הנהגה מיוחדת אולי לא שייך חזקה. אבל כבר הוכיחו מתשובות רעק"א שדן באשה שהוחזקה כגיורת ולא בת ישראל אף שגם בגיורת אין נוהג מיוחד. והנה יש כמה משפחות שהוחזקו מבית דוד כמו משפחת חרל"פ. והנה באיגרת רב שרירא כתב שהוא מזרע ריש גלותא אבל מזרע בוסתנאי שלפני בוסתנאי יצאו אבותיו מלהיות ריש גלותא וחזרו להיות בגאונות ויתכן מאוד שגם היום יש משפחות מוחזקות שהם מזרע רב שרירא, נדמה לי שרב האי בנו לא היו לו בנים. אכן נראה לומר שיש דרך אחרת לפי מה שכתב הרמב"ם הלכה אחרונה מלכים פרק י"ב הל ג בימי מלך המשיח כשתתישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל יתייחסו כלם על פיו שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס ודוחה את שאינם מיוחסין לישראל הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו עד עמוד כהן לאורים ולתומים הנה למדת שברוח הקודש מייחסין שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה וזה עבד שהדין הוא משפחה שנטמעה נטמעה ע"כ. והנה אף שהמשנה בעדיות פרק ח מ"ז אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטהר ולטמא לרחק ולקרב וכו ואולי הרמב"ם מדבר על מלך המשיח ואולי הרמב"ם לשיטתו שזה לא ברור אם אליהו בא לפני המשיח וכמו שכתב בהלכות מלכים פרק י"ב הל ב ועיין בפיה"מ בעדיות שכתב שלא שמעו ממשה רבינו בזה הלשון שמע ממנו זה הענין וכו עכ"פ אם מלך המשיח מייחס כל ישראל על פי רוח הקודש כל שכן שיכול לייחס את עצמו שהוא מזרע דוד ועיין באיגרת הרמב"ם איגרת תימן ד"ה אבל וז"ל האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מאוד וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבינו עליו השלום ועוד האינך יודע שמי שאומר על עצמו שהוא נביא שאם נמצאת נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה לפי שסמך לעצמו המעלה הגדולה הזו וכו ויש תימא בדבריך שאמרת שידוע בשלוה ויש אתו מקצת חכמה התעלה על דעתך שבמדות אלה יהיה משיח אבל חייבך לומר כל זאת מפני שלא השלכת למעלת המשיח מה היא ואיך תהיה עמידתו ובאיזה מקום יהיה ואיזה אות יהיה מיוחד לו אבל מעלתו תהיה יותר מעולה ממעלת הנביאים ויותר נכבדת זולת משה רבינו וייחד אותו הבורא יתברך בדברים שלא ייחד משה רבינו ע"ה שנאמר בו והריחו ביראת ה ולא למראה עיניו ישפוט וכו עיין שם. וא"כ נראה פשוט שמלך המשיח בגדולתו בנבואה בוודאי ייחס את עצמו. וזה גופא לדעת אם נביא אמת זה מבואר ברמב"ם יסודי התורה איך יודעים ומה שיש לדון מה שרבי עקיבא אמר על בן כוזיבא דין מלכא משיחא ולא שמענו שבן כוזיבא הגיע לדרגת נבואה ובאמת כך כתב הראב"ד שכיון שלא מורח ודאין ידעו שאינו משיח ואולי רבי עקיבא אמר רק שיתכן שיגיע לידי נבואה וצ"ע. והנה בעיקר הדבר איך סומכין על רוח הקודש והרי כתב הרמב"ם שנביא שאומר הלכה אין שומעין לו שנאמר לא בשמים היא יש לי בזה אריכות דברים ואפילו הדפסתי הדברים ואיני זוכר כעת היכן ואם כת"ר מעוניין יודיעני ואשתדל למצוא או לכתוב מה שיש לי בזה אריכות דברים. ומה שפלפל במה שאמרו שיתכן שרבינו הקדוש הוא משיח והרי לא היה מזרע דוד הזכרים לענ"ד ברור שאינו כפשוטו ובודאי שמשיח הוא מזרע דוד והגמ לא כפשוטו וכבר כתב הרמב"ם שאם תמצא מאמר חז"ל שסותר האמונה בהכרח שיש פירוש ואל תסיר אמונתך. ומה שהזכיר מחזיר כבר ערערו רבים שבודאי חזיר לא יותר לעתיד ועיין תורה תמימה שפירש שחזיר נקרא עשיו שעתיד הקב"ה להחזיר לנו היינו המלכות. אבל גם להמפרשים כפשוטו נדמה לי באור החיים היינו שנלמד מקרא והוא גרה לא יגר שזה תנאו שלא אסרה תורה חזיר רק שאינו מעלה גרה אבל אם ישתנה טבעו לעתיד ויתחיל להעלות גרה אז יותר. וכן מה שעתיד הקב"ה לשחוט את שור הבר בסנפירי הדג של לויתן פירש החת"ס יו"ד תשובה י"ט ד"ה ואמרתי שהצדיקים יתמהו הא תנן אין שוחטין במגרה והקב"ה ישיב להם תורה חדשה מאתי תצא ואין הכוונה שיחדש תורה חדשה חס ושלום אלא שאפילו אנו נמי נשחוט במגרה אם היה אפשר לומר ברי שלא פגעתי ולא קרעתי הסימנים אלא שאין אדם יכול לומר כן ואפילו יאמר לא נאמין לו. אבל הקב"ה שוחט בעצמו יכול לומר ברי לי שלא פגעתי וכו וא"כ היינו תורה חדשה מאתי דווקא תצא ומ"מ השוחט במגרה לוקה שמעמידין בחזקת אינה זבוחה או חזקת איסור והשוחט ונמצא סכינו פגום מותר לבן נח המעיים עיי"ש. מה שכתבתי לעיל שיש למצוא תירוץ איך סומכין על רוח הקודש לפסוק הלכה הנה הרמב"ם עצמו הוכיח כן ממה שאמר נחמיה לכהנים שלא מצאו כתב יחוסם שלא ישמשו בבית המקדש עד עמוד כהן לאורים ותומים ונראה שטעם הדבר שאף שבכל המצוות אין נביא רשאי לחדש מעתה מ"מ עניני בית המקדש הם יוצאין מן הכלל שהרי אמרה תורה המקום אשר יבחר ה שבית המקדש ה יבחר על ידי נביא וכן כל השינויים שנהיו במקדש בין משכן לבית המקדש שבשילה ומקדש שילה לבית הראשון והראשון לשני והשני לא דומה לבית השלישי שיבנה במהרה בימינו אמן הכל אמרה תורה ככל אשר אני מראה אותך בהר וכן תעשו לדורות עיין חת"ס או"ח סימן אחרון שפירש שכמו שעכשיו אתה רואה תבנית המשכן בנבואה כן לדורות תעשו לפי מראה הנבואה וכן מצינו בשלשה נביאים שעלו מן הגולה אחד העיד על מקום המזבח ואחד העיד שמקריבין אע"פ שאין בית ואחד שיגדילו המזבח והכל שכך המצוה של בית המקדש לבנותו ע"י נבואה ולכן גם יחוס כהנים ושבטים זה מכלל דיני המקדש שהרמב"ם הכניס כהנים לכלי המקדש. ולפי כל זה נראה שגם עניני מלכות דוד ומשיח ג"כ תלוי בנבואה עכ"פ לייחס לזקע דוד זה כמו שמייחס משיח כל השבטים ומה שרבי עקיבא דן על בן כוזיבא נראה שבזמן רבי עקיבא היו אנשים מיוחסים עם כתב יחוס לדוד ושלמה בנו. כל זה כתבתי לכת"ר ואם יש לכת"ר הערות אם יהיה לי לענות אענה בלי נדר. בכבוד רב, זלמן נחמיה גולדברג כ אדר ב תשס"ג לכבוד הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, שלו וברכה. הנה מקור הדין דאין מעלין ליחוסי כהונה אלא ע"י ב עדים הוא בברייתא הובאה בגמ כתובות כ"ד עמ א דאיתא התם בזה הלשון: ת"ר אני כהן וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה עד שיהיו לו ג' שנים מעידים לזה ושנים מעידים לזה רבי יהודה אומר אף אינו נאמן להאכילו בתרומה עד שיהיו ג' שנים מעידים לזה ושנים מעידים לזה ע"כ. ופירש ר"ת בספר הישר הביאו התוס ועוד ראשונים שם דאתיא הברייתא אליבא דר מאיר דאמר בפרק עשרה יוחסין דכל המשפחות בחזקת פסולין ובעינן לבדוק מחשש חללות (ופליגי בזה על רש"י דפירש שבעינן לבדוק מחשש ממזרות ונתינות) אבל לרבנן דסברי כל המשפחות בחזקת כשרות רק אם יצא עליו ערער אזי בעינן ב עדים לבודקו מפסול לענין להשיאו אשה אבל לענין לעבוד עבודה צריך לבדוק בכל ענין דסתמיה זר הוא ולא בחזקת כהן. ונראה דלהתייחס לגזע מלכות בית דוד גם יצטרך עדות דב' עדים דסתמיה זר הוא למלכות וכמו מאי דבעינן ב' עדים לכהונה אין זה משום רווחי היחוס וחומר האיסורים דהרי לענין תרומה נאמן ע"א למ"ד דאין מעלין מתרומה ליוחסין ולמ"ד דמעלין גם מה שצריך ב' עדים לתרומה אינו לעצם התרומה אלא רק בגלל הדין דמעלין. אלא מה דצריך ב' עדים הוא לעצם דין כהונה היינו לעבוד עבודה וא"כ אף לענין גזע מלכות בית דוד יצטרכו ב' עדים משום עצם דין מלכות. ואף שמי שבא אלינו בתורת ישראל מקבלין אותו ע"פ עצמו נראה דשייני ישראל דכל הבא בתורת ישראל מוחזק לן בו דהוי ישראל אבל משפחת בית דוד איתרע חזקתם דהרי עברו כליה אחר כליה היינו פעם אחת בימי עתליה (מלכים ב י"א א) דלא נשאר אלא יואש בלבד (עד שבימי יכניה שאלה הסנהדרין בימינו מלכות בית דוד פוסקת בתמי כדאיתא במד"ר מצורע פר י"ט סי ו) ועוד פעם אחרת בימי גלות בבל דלא נשתייר אלא בוסתנאי ואין לך ריעותא גדולה מזו. וא"כ אין להעלות ליחוסי מלכות בית דוד אלא ע"פ ב עדים. ומה שדן כבוד תורתו אי הדין דבעינן ב' עדים להעלות לכהונה הוא דרבנן ומשום דמעלה עשו ביוחסין והקרא דספרי פ' שופטים פיסקא מ"ה דלא יעמוד עד אחד באיש להעלותו לכהונה הוא אסמכתא בעלמא או דהוי דרשה מעולה דאורייתא, הנה מה דעשו חכמים מעלה ביוחסין אין זה משום דהקפידו על מעמדות היינו שלא יתעסק בעבודה מי שאינו כהן או יהיה מן המשוערים והמשוררים מי שאינו לוי אלא דחששו לפסול משפחות המיוחסות ע"י חתנות עם ממזרים וחללים וראיה לזה הא דאסרו לשתוקי לבא בקהל משום מעלה ביוחסין אע"פ דמדאורייתא כשר כדאיתא בגמ' קידושין ע"ג. וא"כ ע"כ דמה שהצריכו ב' עדים להעלות לכהונה שיעבוד בביה"מ אינו משום מעלה ביוחסין אלא דע"כ מקור דין זה הוא מהאי קרא דלא יקום עד אחד באיש. ועפ"ז אפשר דיצטרכו להעלות שתוקי כהונה היינו כגון שעמדו עשרה כהנים ופירש אחד מהם ובעל דהולד שתוקי מדיני כהונה היינו מעבודה ומתרומה ומנשיאת כפים (תלוי במחל' ראשונים ולא ידעתי אם להלכה פסול גם לנ"כ ולעלות לתורה ראשון לפני לוי) אבל אין בו פסול חתנות כדאיתא בכתובות י"ג: וביבמות ק: ע"פ שנים עדים דווקא משום דכל מאי דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. אמנם כיון דעדיין יתכן שהדין זה הוא דרבנן ולא משום מעלה ביוחסין והקרא אסמכתא דלכאורה מאי שנא מכל שאר איסורים דנאמן עד אחד אכתי נצטרך לסברת הש"ש כמו שהביאה כת"ר. ומה שהביא כבודו שבאיגרת רב שרירא גאון מייחס עצמו לגזע מלכות בית דוד איני יודע מאי שנא רב שרירא גאון מכל המתייחס ע"פ עצמו דאינו נאמן לשום דבר חוץ מלאסור עצמו באיסורי הייחוס כמבואר בשו"ע אבה"ע ריש סי ג. דהרי אע"פ שפסק הרמב"ם בהל מלכים פרק י"ב הל ג דע"פ רוה"ק מודיעים הייחוס הרי אזיל בזה לשיטתו במורה נבוכים חלק ב פרק מ"ה דכל כהן גדול הנשאל באורים ותומים דרגתו היא דרגת דניאל ומרדכי היינו רוח הקודש ובבית שני לא היו נשאלין באורים ותומים מפני דלא היו כהנים גדולים שהגיעו למדרגה שתשרה עליהם שכינה וידברו ברוה"ק כדפסק בהל כלי המקדש פרק י הל י והלא שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה היה מראשוני הכהנים הגדולים ששרתו בבית שני כדאיתא ביומא דף ט. וא"כ לע"ד אין לנו להחזיק בסתמא שום אדם ואף שיהיה מצדיקי וגדולי האומה לבעל מדרגה גדולה ממדרגת שמעון הצדיק היינו מדרגת דניאל ומרדכי ששרתה עליהם שכינה ודברו ברוה"ק אלא אם כן כך קבלנו מרבותינו קבלה מפורשת. ומה שטען כבוד תורתו שמלך המשיח ייחס עצמו לגזע מלכות בית דוד בנביאותו היא דרך ראויה מאוד לע"ד אלא דצריך לומר לפי זה דע"כ יקדם להמלכת מלך המשיח ולפסיקת דין דחזקת משיח עליו חידוש סמיכה והקמת הסנהדרין של שבעים ואחד דהרי אין לפסוק על שום אדם דין נביא אלא ע"פ סנהדרין של ע"א כמבואר במדרש אגדת בראשית פרק י"ד ועיין מ"ש בספר עמק ברכה להרב פומרנציק דזהו מה שפסק הרמב"ם בהל יסודי התורה פרק ז הל ז דבעינן אדם שהיינו יודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה דהידיעה הזאת היא ע"פ סנהדרין של ע"א בלבד. והנה מה ששאל האיך סומכין על רוה"ק לייחס לכהונה היה לי פשוט דסומכין על הנביא לענין בירור מציאות דלא הוי ספיקא דדינא דבזה אסור להאמין לנביא משום דלא בשמים היא כמבואר ברמב"ם הל יסודי התורה פרק ט הל ד אבל בספיקא דמציאות שפיר נאמן כדאיתא בגמ בכמה דוכתי דאם יבא אליהו ויגיד שהמציאות כך נפסוק כמו שיגיד כגון בגמ ברכות לה. איתא דאם יבא אליהו ויגיד דהוי קביועתא נברך על יין ג ברכות. אך ראיתי בברכי יוסף על אורח חיים סי ל"ב ס"ק ד דהביא בשם מהר"ם ן חביב דאף בספיקא דמציאות אין הנביא נאמן ואם יגיד על אחד דמספקא לן בו אי הוי בן ט לראשון או בן ז לאחרון לא נורישהו ממון על פיו אלא ידחה מזה ומזה. אך שם בברכי יוסף מקשה על שיטה זאת מכל הני גמרות שהוזכר שם דאי יבא אליהו וגו. ומה שכתב כת"ר שיש לו בזה אריכות דברים וודאי לשמחה גדולה ולעונג רב ולתועלת עצומה יהיה לי לראות מה שיש לו לומר בזה. ומה שכתב דייחוס לשבטים בכלל ולגזע מלכות בית דוד בפרט היינו דיני מקדש הנה קטונתי מהבין דעת כבודו מה ראה לדמות שני הענינים. גם מה שכתב דבייחוס לכהונה נאמן הנביא כמו שנאמן בצורת בית הבחירה לע"ד אינו מוכח כלל דבשלמא בית הבחירה לא נצטווינו על צורתו באופן מוחלט אלא דהשאירה הכתוב לנביאים שיעמדו לזה אבל לעינין כהנים נצטווינו שיהיו מבני אהרון בלבד ודיני בירור הייחוס הם כדיני בירור דכל התורה כולה היינו עדויות וחזקות ורוב. ומה שהביא מג נביאים שעלו מן הגולה דהעיד כל א על ענינו עי בברכי יוסף שם דפירש דדייקא שהעידו בעדות ולא שאמרו כך בנבואה. ומה שטען כבודו דאי אפשר לפרש הגמ דסנהדרין צ"ח: אי מן חייא כגון רבינו הקדוש כפשוטו דפשוטו סותר לעקרי האמונה לע"ד אי אפשר לומר כמו שטען דהרי רש"י בלישנא קמא פירש את הגמ כפשוטו דאם משיח מן החיים עכשיו וודאי היינו רבינו הקדוש ולא נמצא כלל בלשון הרמב"ם ביסוד הי"ב בהקדמתו לפרק חלק דאין משיח אלא מבני בניו דדוד דווקא ומ"ש מבית דוד ומזרע שלמה אולי בצד נקבות סגי ועוד שבהל מלכים לא הזכיר כלל לא בפרק א ולא בפרק י"א דיצטרך להיות מזרע שלמה דווקא ושמא חזר בו ממה שכתב בהקדמתו לפרק חלק ולרש"י לא סבירא ליה הכי כלל. אך וודאי לא יתכן לומר דלא צריך להיות מזרע שלמה ומבני בניו דווקא מהרבה ראייות עי' מה שכתבתי להגאון ר' חיים קנייבסקי במכתב מס' 9 בעניין יחוסו של מלך המשיח ועי' מכתבי הראשון לר' משה בוצ'קובסקי. ועי' מכתבי מס' 12 להגר"ח קנייבסקי בעניין יחוסו של מלך המשיח דשם הבאתי את פירוש הבן איש חי בספרו "בן יהוידע" שפי' את כל הסוגיה בגמ' שם על משיח בן יוסף שהוא פירוש אליבא דפשט ושפיר יתכן לפרש כן גם בלישנא קמא דפירוש רש"י. ומה שכתב דכבר ערערו רבים דחזיר לא יותר לעתיד לבא עי' מה שכתבתי במכתב מס' 5 להגר"ח קנייבסקי בעניין יחוסו של מלך המשיח דשם הבאתי את המפרשים דפירשו דהחזיר כמו שישנו היום לא יותר לעתיד לבא. אך יעויין בספר "ראש אמנה" לאברבנאל בפרק י"ג דכתב שם דאפשר לפרש את המדרש כפשוטו אלא דצריך לומר דהאמונה בנצחיות התורה כוללת תורה שבכתב יחד עם התורה שבע"פ ומה שייעד המדרש בשינויי דינים לעתיד לבא גם זה מעצם התורה הוא וכך קבלנו בסיני בפירוש המצוה. אך וודאי אין לנו לומר מעצמינו דישתנה איזה דין מדיני התורה לעתיד לבא בדומה למה שקבלנו מרבותינו דישתנה דזאת התורה אין לה שינוי ומה שקבלנו קבלנו. ואולי לאברבנאל הנ"ל כיוון גם האדמו"ר מליובוויטש זצ"ל בספר ההתוועדויות משנת תשמ"ה כרך ג' עמוד 1794 דאמר שיותר החזיר בלי שיחודשו אצלו סימני טהרה. זה מה שהיה לי לומר בקשר לדבריו המאירים ואם יש לכבוד תורתו דבר להיישירני אשמח לקבל תשובתו. בכבוד רב, מיכאל ידוובני ב"ה כ"ה אדר ב תשס"ג כבוד הרב מיכאל ידוובני שליט"א, קבלתי מכת"ר תכריך מכתבים ותשואות חן לו ובו מענה על מה שחקרתי במכתבי הקודם בזה שצריך עדים להעיד על כהן שכשר לעבודה בבית המקדש אם זה מן התורה ושם העליתי שלדעת הרמב"ם שצריך שני עדים להאכילו בתרומה דאורייתא אפשר שזה מן התורה וא"כ גם לעבודה בביה"מ צריך שני עדים מן התורה וטעם הדבר שלהעיד על יחוס אדם מן התורה צריך עדים ואינו כאיסורים שנאמן עד אחד אבל לדעת שאר ראשונים שעד אחד נאמן להאכילו בתרומה דאורייתא מסתבר שגם לעבודה בבית המקדש נאמן עד אחד מן התורה ורק משום מעלה ביוחסין הצריכו שנים, ועל זה כתב כת"ר במכתבו השני שזה מן התורה אבל לא כתב לבאר מאי שנא תרומה דאורייתא שדי לשיטת הר"ן עד אחד מעבודה בבית המקדש שבזה יצטרכו שני עדים. ועל מה שכתבתי מהחת"ס שסומכין מעיקר הדין על כהני חזקה ולכן התיר החת"ס להקריב קרבן על יד כהני חזקה עיין בסימן רל"ו ביור"ד ורק כשיש כהנים שיש להם כתב יחוס לא קבל כהני חזקה, ומזה דנתי שאולי גם מי שמוחזק שהוא מזרע דוד די בכך אף בלי כתב יחוס, ועל זה כתב כת"ר שאף שלדון על אחד שהוא יהודי סומכין על חזקה [אמנם לשונו שכתב במכתב מי שבא אלינו בתורת ישראל מקבלין ע"פ עצמו לשון זה כתוב בתוס יבמות ועוד מקומות שזה בגלל רוב שרוב הבאין לפנינו בחזקת ישראל דהיינו שמתנה כישראל הוא ישראל אבל בלי זה לא היה נאמן, טעם הדבר שאם נחשוש שאינו ישראל אין כאן אפילו עד אחד כשר שמעיד עליו. ומה שכתב שמלכות בית דוד כיון שעברו כליה אחר כליה יש ריעותא גדולה וצריך ב עדים הנה אם מדובר באחד שלא הוחזק לזרע בית דוד ואין אפילו עד אחד לא צריך הסבר וטעם ופשוט שמהיכי תיתי נאמר שהוא מזרע דוד ואם אומר שהוא מזרע דוד ואני מוחזק בכך מאבותי שאני מזרע דוד בזה חזרנו לתחילה שצריך ב עדים ואם יש עדים שהוחזקה המשפחה מהיכי תיתי להמציא שבגלל גזירות ישתנה הדין. ומה שכתב מענין בוסתנאי שלא נשתייר מזרע דוד אלא בוסתנאי הנה אף שהדברים כתובים בסדר הדורות בד"א שמצא בספר קטן לע"ד אין לסמוך על ספור זה כלל. תדע שרב שרירא גאון באגרתו כתב שאבותיו היו ראשי גולה ולא מזרע בוסתנאי ששנים רבות לפניו עזבו מלהיות ריש גלותא ונכנסו לגאונות שיש שם ענוה ותורה הרי שיש מזרע דוד חוץ מבוסתנאי. והנה שם בסדר הדורות פסקא קודמת הביא מהראב"ד בעל ספר הקבלה שמלך ערבי הכליף שכבש את ארץ פרס והיה למלך פרס שתי בנות ואחת לקח הכליף לעצמו ואחת נתן לבוסתנאי וגיירה והיתה לו לאשה והספור הזה כתבו עליו הרבה גאונים וביניהם ברי"ף יבמות פ"ב משמיה דרב נטרונאי גאון שהבא על שפחתו אף שאין לה גט שחרור וילדה מתיחס אחריו שתלינן שבודאי שחררה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. וחזינן לגאון אחר שמספקא ליה. והרמב"ם בפרק ד דנחלות הל ו מחלק בין אדם כשר בקי בדקדוקי מצוות הרי זה ירשנו אבל אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואם משאר הדיוטות הרי זה בחזקת עבד וכו ועיין שם בהשגות הראב"ד ובמ"מ שם וברמב"ם הל יבום והל עבדים ובראב"ד [עכ"פ מה שקצת הגאונים מפולפלים לשון השגות הראב"ד] זה היה על זרעו של בוסתנאי שהיה לו מבת מלך פרס אבל היו לו בנים מאשה אחרת וטענו הבנים שהבן שיש לו מהשפחה הוא עבד. זה היה הספור של בוסתנאי ולכן הזכיר רב שרירא שאף שאבותיו היו ריש גלותא אבל לא מזרעו של בוסתנאי. עכ"פ הספור כמו שכתוב בסדר הדורות לא נראה לי נכון. גם עתליה שאיבדה כל זרע המלוכה מסברה שהכוונה לזרע בני אחזיה נכדיה או גם אחי בעלה אבל לא מסתבר שהצליחה לאבד כל נכדיו של מלך שלמה שהיו לו אלף נשים, אין ספק שאחרי שבע דורות היו לו לשלמה רבבות נכדים, ואילו הצליחה להרוג כולם היה הכתוב מספר. וק"ו שדוד המלך היו לו נכדים ונינים יותר משלמה. וכן המלך יכניה ג"כ לא מסתבר שלא נשאר מזרע דוד רק יכניה והכוונה במדרש שהיה כלוי זרע דוד היינו משלשלת המלכות. כל זה מאמר מוסגר.] והנה האברבנאל ריש נביאים כתב שהוא ומשפחת אביו ממשפחת בית דוד עיי"ש. ומה שכתב שאף שרב שרירא גאון כתב כן אין סומכין עליו, לענ"ד נראה פשוט שהיה רב שרירא מוחזק שהוא ממשפחת ריש גלותא ומסתמא כולם בבבל ידעו כן ורק שכתב באיגרת שכתב לספרד אבל בארצו ידעו מזה כולם שאם לא כן מאיפה רב שרירא ידע זאת ע"כ שהוחזק במקומו. ומה שכתב שאין נביא אלא ע"פ סנהדרין לענ"ד אף שכתב כן משמיה דגברא רברבא וגאון גדול אבל לענ"ד אין דבריו נראים, וראיה ברורה שאם נביא אינו נעשה אלא ע"פ סנהדרין היה להמשנה ריש סנהדרין לכתוב בכמה סנהדרין צריך שבעים ואחד או כ"ג או ג. ומה שהביא מהרמב"ם אין ברמב"ם זכר שצריך לבחון הנביא בסנהדרין ומה שכתב הרמב"ם פרק ז מיסודי התורה הל ז שלא כל מי שבא ועושה מופתים מאמינים לו שהוא נביא אלא אדם שיודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהם על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ופרישותה ואח"כ בא ועשה מופת וכו עכ"ל ולא הזכיר סנהדרין כלל אלא כל שנראה לחכמי דורו שהוא כן סומכין עליו. ומה שכתב שסומכין על נביא כשמעיד על מציאות ולא על דין יש בזה מחלוקת אחרונים עיין במל"מ פרק ט מאישות סוף הל ו, ולענ"ד יש להביא ראיה מגמ עירובין ס"ד שאמרו שם שנשתמש רבן גמליאל ברוח הקודש ומ"מ הוכיחו מרבן גמליאל שהמוציא חמץ לאחר הפסח שתולים ברוב גויים ואם איתא שסומכין על רוח הקודש מאי ראיה מרבן גמליאל שהתיר שאני רבן גמליאל שיודע ברוח הקודש. ומצאתי שבספר תורה לשמה הביא ראיה זו ודחה שאם זהו טעמו של רבן גמליאל שידע ברוח הקודש היה צריך להודיע לרבי אלעי שלא ילמד מזה במקום אחר. עכ"פ אם נאמר כן מה שהוכיח הרמב"ם סוף מלכים שסומכים על רוח הקודש ביחוס שבטים מזה שנחמיה אמר שיש לסמוך על אורים ותומים קשה מאי צריך ראיה ואולי דין זה גופא שסומכין על רוח הקודש לדעת מציאות יודעים מנחמיה. אבל עיין בחת"ס אור"ח סימן ר"ח שכתב שלא סמך נחמיה על אורים ותומים כיון שהיה ספק אם הכהנים שלא מצאו כתבם המתייחס הם כהנים ובספק סומכין על אורים ותומים. אכן מהרמב"ם שהבאנו נראה שמייחס השבטים גם באין ספק כלל אם הם כהנים. ומה שהביא מברכי יוסף שג נביאים שהעידו בבית שני העידו בעדות ולא בתור נביאים לענ"ד קשה להבין איך העידו על מקום המזבח על פי חכמתם, איך אפשר לדעת בחכמה דבר זה, וגם למה הזכירו נביאים. ומה שכתבתי שיחוס כהנים הוא מדין בית המקדש יש בזה סברא שכהנים הם כלי המקדש. תדע שהרמב"ם הביא הלכות כהנים בכלי המקדש וכמו שצוותה תורה לסמוך על נבואה בתיאור כלי המקדש וכמו שכתב חת"ס שזה פירוש קרא ככל אשר אני מראה אותך בהר תבנית המשכן ותבנית כל כליו וכן תעשו לדורות היינו שכמו שכעת אני מראה לך תבנית המשכן ותבנית כליו כן לדורות תעשו ג"כ כפי שאני אראה לך בנבואה. וא"כ יש לומר שגם לדעת יחוסי כהנים תסמכו על רוח הקודש. וביותר שגם המנין שמנה משה רבינו במדבר וכמו שכתב רש"י בחומש במדבר ג ט"ז ויפקוד אותם משה ע"פ ה כאשר צוה וברש"י אמר משה לפני הקב"ה האיך אני נכנס לתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם אמר לו הקב"ה עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי, הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו ובת קול יוצאה מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל הזה, לכך נאמר ע"פ ה עכ"ל וממילא אפשר שכן תעשו כולל כהנים ולויים. ומה שכתב שלא כתוב ברמב"ם ביסוד הי"ב בפרק חלק דאין משיח אלא בני דוד דווקא לענ"ד חלילה לומר כן והרי פסוקים מפורשים שמואל ב ז י"ב - ט"ז כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו הוא יבנה בית לשמי וכוננתי ממלכתו עד עולם וכו וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול וכו ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד. ובשמואל ב ז כ"ה - כ"ו ושמואל ב כ"ב נ"א מגדול ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם ובתהילים פ"ט כ - ל"ח אז דיברת בחזון לחסידיך וכו מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו וכו לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים וכו זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה. וברמב"ם פרק ג מהל תלמוד תורה הל א כתב מלכות זכה בו דוד שנאמר זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. וא"כ אין ספק שמשיח יהיה מזרע דוד. וכן בתפילה ברכת את צמח דוד ומסיימים מצמיח קרן ישועה. וברמב"ם פרק י"א ממלכים הל א המלך המשיח וכו וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו ושב ה אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו ואלו דברים המפורשים בתורה הם כוללים כל כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר וכו ושם ניבא בשני המשיחים במשיח ראשון שהוא דוד וכו ובמשיח אחרון שעומד בניו שמושיע את ישראל וגו עכ"ל. ומכל זה ברור שזהו אמונת משיח וצ"ע מה שאמר הלל אין להם משיח לישראל אלא הקב"ה בעצמו יגאלם ואיך יפרש את כל מה שהבאנו וצ"ע ואולי אחר גאולתם יקימו ישראל מלך מזרע דוד. ובוודאי לא ניתן להאמר שישתנו דיני יחוס לעתיד גם אם נאמר שיש דברים בקבלה וכמו שהביא מאברבנאל מ"מ אילו היתה קבלה כזאת היה הגמ משמיענו. ופשוט שמה שאמרו שרבי משיח הכוונה כמו שהביא מכמה ספרים שהוא משיח בן יוסף או שדומה לרבי הוא משיח וכל פירוש שניתן להאמר ולא כפשוטו. וכבר הבאתי לשון החת"ס שכתב שיתירו שחיטה בסכין פגום. וסיים בברכה שנזכה לביאת המשיח במהרה בימינו אמן. זלמן נחמיה גולדברג ב ניסן תשס"ג לכבוד הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, שלו וברכה. הנה שיטת הרמב"ם בהל אסורי ביאה פרק כ הל ד דמעלין מתרומה דאורייתא ליוחסין וכיון שביוחסין צריך שני עדים גם לתרומה צריך שני עדים כדפסק בהל תרומות פרק ו הל ב. חזינן דמה שלתרומה צריך שני עדים אין זה מדין התרומה בעצם דהיא מצד עצמה ככל שאר איסורים שנאמן לגביהם עד אחד, אך כיון דמעלין ממנה ליוחסין צריך שני עדים. והנה לרבנן דר מאיר דסברי דכל המשפחות בחזקת כשרות מה שצריך שני עדים ליוחסין הוא רק אם יצא על הכהן ערער דממזרות או חללות ואז בעינן ב עדים להשיאו אשה משום דרבנן עשו מעלה ביוחסין (או דאורייתא משום דהוי דבר שבערוה כסברת הש"ש) ולא סגי בע"א. אבל לעבוד בביה"מ צריך שני עדים גם בלא ערער ולא משום מעלה ביוחסין דסתמיה כשר הוא מממזרות וחללות אלא משום הדין דלא יעמוד ע"א באיש כדדריש (או אסמיך) בספרי שופטים פסקא מ"ה. גם פסק הרמב"ם בהל תרומות פ"ז הל ט דאין מטמא נגע צרעת אלא כהן מיוחס היינו שנתבררה כהונתו ע"י שני עדים כדפסק בריש פרק כ דהל אסו"ב (עי בספר מעשה רוקח הל תרומות שם דכתב בזה"ל ראוים הדברים למי שאמרם, וגדרי כהן מיוחס נתבררו בהל אסו"ב פרק כ הל ב) והא וודאי לאו משום מעלה ביוחסין הוא דהא לולא הדין שצריך לזה כהן מיוחס לא היינו מעלין מזה ליוחסין דלא עדיף מפדיון בכור אלא הכל משום הדרשה בספרי הנ"ל ומסתבר א"כ דדין זה מדאורייתא הוא ולא הרי מתנות כהונה (תרומה וכד) כדינים הנפעלים ע"י כהן. ולר"ן לא בעינן ב עדים לתרומה כיון דאין מעלין ממנה ליוחסין. וכיון דדין בירור ע"י שני עדים הוא משום עצם הגברא (ואין נ"מ כלל אם הדין הזה הוא מדאורייתא או מדרבנן) ממילא גם למלכות אין להעמיד אלא בן דוד מיוחס. ומ"ש החת"ס בסימן רל"ו ביור"ד דכהני חזקה בזמנינו כשרים לעבוד בביה"מ עיין בספר עבודה תמה להרב חיים נטנזון שער ד יחוסי כהונה דבא באריכות בראיות ברורות ומופתים חותכים נגד סברא זאת וסיים דאין לסמוך על סברתו זו של החת"ס וישתקעו הדברים ולא ישמעו. ומ"ש דאין לערער על החזקה בגלל הגזירות קשה לי דלכאורה וודאי נערער שמא חזקה זו בטעות מקורה אחר דבני דוד הם יקרי המציאות ביותר ואולי בדו זה על המשפחה או דיחסו אותה לבית דוד בגלל איזו אשה מבית דוד שנתחתנה אם אחד מאבות המשפחה. ואילו היו בני דוד יושבים שלוים על אדמתם והיו מצויים לא היינו חוששים לחזקה. ומ"ש כת"ר דאין לסמוך על מעשה דבוסתנאי המובא בסדר הדורות שנת ד"א ת"כ מהא דרב שרירא גאון מייחס עצמו לבית דוד מצד אבותיו ולא מצד בוסתנאי איני מבין מה זה סתירה. יתכן שהיתה גזרה ממלך פרס לאבד זרע מלכות ישראל אך לא שלט בכולם אבל בהרבה שלט ולא נשאר אחד ידוע כמו בוסתנאי. אך האמת דאיני רואה באגרת רב שרירא גאון דבר הסותר למעשה דבוסתנאי כמו שהובא בסדר הדורות. דהנה לא כתב רב שרירא שאבותיו היו ראשי גלותא הבאים מזכרים דדוד כדאיתא בסנהדרין ה. (ולהעיר דאמרו זה על ר הונא קמא ומר עוקבא הנזכרים באגרת דהיו כשרים אבל וודאי לא נתכוונו על ראשי גלותא דהיו קונים כסא זה בכסף ממלכי ישמעאל) אלא זה לשונו באגרת: "ואבהתא דילנא דבית נשיא אינון, מיהו שבקו הנך אורחאתא דנשיאות ועלו ברבנן דמתיבתא למיבעא ענוה ונמכות, ולאו מן בני דבוסתנאי אנחנא אי לא מקמי הכין עיילו זקינינו ברבנן דמתיבתא". ומילת זקינינו קאי ארבה בר אבוה שעליו כתב באיגרת בזה"ל: "ובימיהם (של האמוראים) בסופם רב אדא בר אהבה ורבה בר אבוה זקינינו ומן דבית נשיא הוא דאנחנא נקיטין רבנן בקבלה דמן דבית נשיא אנחנא מן זרעיה דרבה בר אבוה". ורבה בר אבוה עלה למתיבתא דמחוזא כדאיתא התם: "ושכיב שמואל (משמש דמר עוקבא) בשנת תקס"ה וכו ובשנת תק"ע אתא פאפא בר נצר ואחרבא לנהרדעא ואזל רבה בר אבוה זקינינו ורב נחמן לשכנציב ולשילהי ולמחוזא וכו". הנה כתב דמסורת היתה בידו דרבה בר אבוה הוא מבית נשיא ובפשטות נשיא היינו נשיא סנהדרין בא"י שאינם אלא מנוקבתא דדוד כמבואר בתוס סההדרין ה. ד"ה הכא, וכן כתב באגרת: "ועד דאיפטר רבי בראשי גלואתא הוו נהיגין בבבל ולא בראשי מתיבאתא ונשיאים דאינון ראשי סנהדרין בארץ ישראל וכו". ואחר שנפטר רבי גלו גם משפחת הנשיא לבבל והתחברו עם ביתו של ראש גלותא שר נחמן היה חתן דראש הגולה ויחד עם רבה בר אבוה התחבר עם רבנן דמתיבתא. הנה א"כ לא הוזכר באגרת דרב שרירא גאון דהוא מזכרים דבית דוד. ולא ברור לי מה ראה לפסול מעשה דבוסתנאי מאגרת זו. ומ"ש דעתליה לא איבדה את כל צאצאי שלמה כי רבו אלא דמסברה הכתוב מלכים ב י"א א "ותאבד כל זרע הממלכה" קאי על נכדיה ואחי בעלה, הנה ע"פ מה שפירש הרלב"ג שם דהיה זה מאת ה לכלות זרע אחאב הוא מדוקדק דזרע אחאב אינו אלא אחזיהו ובניו ואחיו מן האם. אך עי בספר "רמתים צופים" זוטא פכ"א (להרה"ק ר שמואל משינאווא) שכתב: "משמע כי חוץ מיואש לא נשתייר אחד, והרי אמרו דרבי אתיא משפטיה בן אביטל. נראה לומר כי היא הרגה רק את הזכרים ולא את הנקבות, וכן מוכח בירושלמי, אנא מן נוקבתא". ואיני יכול לקחת אחריות לחלוק עליו מסברה ומשאיר זה לכת"ר. ומ"ש דכוונת המדרש רבה פרשת מצורע פר י"ט סי ו דהיה כלוי שלשלת המלכות בימי המלך יכניה קצת קשה להסביר כן בלשון המדרש דהא איתא התם באותה שעה ישבה סנה וכו ואמרו בימינו מלכות בית דוד פוסקת בתמי אותו שכתוב בו וכסאו כשמש נגדי ע"כ והוא בתהילים פ"ט ושם כתיב אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. ואם שפיר ניתן לקיים מלכות דוד בשאר צאצאים מלבד בני יכניה אין כאן שום כזב לדוד, מה גודל התמיה אותו שכתוב בו וכו? יתקיים כסאו בצאצאיו האחרים. ומה שכתב דמדברי רב שרירא עצמו נוציא דהיה מוחזק כן במקומו תמיה לי דאי כסברתו בטל לו דין דמתייחס ע"פ עצמו אינו נאמן דהרי על כל אחד נאמר שמוחזק כן במקומו ואם לא כן מניין הוה ידע. גם מ"ש דאברבנאל הזכיר בריש נביאים דאתי מבית דוד גם לא עדיף ממעיד על עצמו דאינו נאמן ואין לסמוך על דבריו אלה לדינא. מה גם דלא הזכיר זאת באגרת ששגר למדינה אחרת אלא בספר שהתפרסם במקומו ולהעיר שבזמנו לאף כהן כבר לא היה כתב ייחוס דהרי היה אחרי הרמב"ם שכתב שכל כהני זמנו כהני חזקה הם, ולא מסתבר שבכתבי היחס דבית דוד שאין נ"מ למעשה נזהרו טפי מכהנים. מה שכתבתי שאין נביא אלא ע"פ סנהדרין כן משמע במדרש אגדת בראשית פרק י"ד והרב פומרנציק בספר עמק ברכה ערך נביאים כתב רק דהמדרש הזה הוא מקור הרמב"ם דכתב דבעינן ידיעה שראוי לנבואה ולא סגי באות בלבד. ומה שהביא ראיה לסתור ממשנה ריש סנהדרין אין משם כל ראיה דהתם ודאי תנא ושייר (או אולי דתנא עונשי סנהדרין בלבד) דהרי לא מנתה המשנה שם אלא דדנים כהן גדול ונביא שקר בסנהדרין של ע"א ולא כתבה דאין מעמידין מלך וכהן גדול בע"א. ונתפרשו דינים אלה (כולל נאמנות הנביא) בספרי ומדרשים. מ"ש דישנה מחלוקת בנאמנות הנביא על ספיקא דמציאות הנה מלבד הברכי יוסף אור"ח סי ל"ב ס"ק ד דסבירא ליה דנאמן גם המל"מ פרק ט מאישות סוף הל ו ומהר"ץ חיות בתורת נביאים פרק ב כתבו כן בפשטות. ומה שציין כת"ר את דברי המגיה בסוף דברי מל"מ הנ"ל גם הוא משאיר את דברי הרמ"ז בתוספת יום הכפורים המובאים בברכי יוסף הנ"ל בצ"ע. ומה שרצה כת"ר להביא ראיה ממעשה דרבן גמליאל המובה בגמ עירובין ס"ד לענ"ד אין משם כל ראיה דפשוט שרק את שמו של הנכרי אמר ברוה"ק ולא שאר הדברים שלמדנו ממנו. ואף שנשתמש ברוה"ק בהגדת שמו של הנכרי הנה אין לתלות בגלל זה דכל מה שאמר ידע ברוה"ק דמלבד משה רבינו ע"ה אין נביא שתתמידה הנבואה עליו כמבואר במורה נבוכים חלק ב ריש פרק מ"ה. ויותר מבואר דרק את שמו של הנכרי אמר ברוה"ק במדר"ר בחוקותי פר ל"ז דשם מביא את המעשה דר"ג בזה"ל: "רבן גמליאל הוה מטייל מן עכו לכזיב והיה טבי עבדו מהלך לפניו ורבי אלעי מאחוריו. ראה ככר אחד מושלך בדרך וראה גוי אחד. אמר לו: מבגי, טול את הככר ? אמר לו: מבגי. אמר לו: ברכת גמליאל מימיך?הזה, ונטלו. נטפל בו רבי אלעי, אמר לו: מה שמך אמר לו: מעיירות הללו של בורגנין. ולמדנו שלשה דברים:?אמר לו: לאו. אמר לו: מאיזה מקום אתה שחמצו של גוי מותר לאחר הפסח, שצפה ברוח הקודש ששמו מבגי, שאין מעבירין על האכלין". ומה שהביא כת"ר מפי רש"י במדבר ג ט"ז שצפה משה בנבואה מנין תינוקות הלויים ומקור דברי רש"י הוא במד"ר ובמדרש תנחומא שם הנה מזה גופא יש להביא ראייה דנביא נאמן בספיקא דמציאות. ומה שהקשה כבוד תורתו על הרמב"ם סוף הל מלכים דנצרך לראייה מפסוק דאמר התרשתא להם כו לענ"ד פשוט דלא הרי הנבואה כהרי רוח הקודש דהיא דרגה נמוכה יותר ומזה שהנביא נאמן על בירור מציאות אין עדיין ראייה לרוה"ק על כן הוכיח זה מפסוק לשיטתו דכהן הנשאל באו"ת דרגתו היא דרגת רוה"ק. ומה שכתב דכהנים היינו בכלל כלי המקדש וודאי כן הוא דהא הרמב"ם בהל כלי המקדש פרק ג וד ביאר עבודת לויים וכהנים. אך מהיכי תיתי לומר דמאמר הכתוב "וכן תעשו" כולל דיני בירור יחוסי כהונה ולוייה. אין המקרא הזה מדבר אלא בצורת כלי המקדש ובית הבחירה כדאמר הכתוב "כאשר אני מראה אותך" ולכן נקרא הבית בית הבחירה כיון דעתיד הקב"ה לבחור מקומו וצורתו ע"י עבדיו הנביאים, אבל בזרע לוי ואהרן כבר בחר לעולם לשמש במקדש ואין לנביא מה לחדש בצורתם ובירור יחוסי לוייה וכהונה כדיני בירור דכל התורה הם. עכ"פ מה שדימה בירור יחוס גזע מלכות לכלי המקדש איני מבין את הדמיון. ומה שכתב דחלילה לומר דאין אמונת המשיח כוללת היותו מזרע דוד ודאי חלילה וחלילה לומר כן ולא היתה כוונתי לכך מעולם דהרי פסוקים מפורשים מעדים על כך וכבר כתב הרמב"ם ביסוד י"ב בהקדמתו לפרק חלק דכל הכופר במשפחה הנכבדה הזאת כבר כפר בשם ה ית ובדברי נביאיו. לא היתה כוונתי אלא לומר דמהות היחוס לדוד אינו מבורר בדברי הרמב"ם בצורה מוחלטת ואולי די ביחוס מנוקבתא לשיקרא זרע דוד כדטען הגר"ח קנייבסקי (עי יחוסו של מלך המשיח מס 10) ובפרט שבמלכי ישראל לכו"ע יורשים הממלכה דרך בנות ככל דיני נחלה ועי במנחת חינוך מצות מינוי מלך דמשמע לכאורה דסבירא ליה הכי גם בנוגע למלכות בית דוד ולא צריך כלל שישתנו דיני היחוס לעת"ל. ומה שכתב דפשוט דהגמ סנהדרין צ"ח: "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש" אינו כפשוטו עי פירוש אברבנאל על ספר ישעיה בהקדמתו דפירש את הגמ כמשמעו ממש לכאורה דהרי כתב שמפני היות משפחת דוד גם לאלף דור קודמת בכבוד ומעלה לזה אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש. הרי שפירש את הגמ כפשוטו דאי אתי משיחא מן החיים עכשיו זה יהיה רבינו הקדוש דאם רבי הוא רק דוגמא למשיח מפני חסידותו וסבלו יסורים כדפי רש"י בל"ב מה לנו ליחוסו למשפחת בית דוד. אלא ע"כ יש לפרש גם את אברבנאל כמו שכתב הבן איש חי בספרו "בן יהוידע" דמפני שהיה רבי מנוקבתא דדוד נתגלגל בו נצוץ משיח בן יוסף והיה יכול להיות משיח בן יוסף בדור ההוא. וא"כ הגמ כפשוטו ממש דהוי רבינו הקדוש משיח בן יוסף ממש בדורו, אבל לא כמשמעו ללומדי דף היומי דקאי אמשיח בן דוד דווקא. אבקש מאוד מכת"ר לעיין בדברי ואם יהיה לו דבר להיישירני אשמח לקבל תשובתו. בכבוד רב, מיכאל ידוובני ב"ה כ"ה ניסן תשס"ג כבוד הרב מיכאל ידוובני שליט"א, יקרת מכתבו לא עלה בידי לקראו עד הימים האחרונים והנני ממהר להשיבו. והנה כת"ר כתב להוכיח שגם לדעת הרמב"ם אין צריך שני עדים להאכילו בתרומה דאורייתא ומה שצריך שני עדים אינו אלא משום שמעלין מתרומה דאורייתא ליוחסין וציין לרמב"ם פרק כ מאיסורי ביאה הל ד. אמנם לא נמצא שם ברמב"ם הטעם שכתב כת"ר ויש להסביר שצריך שני עדים לתרומה מן התורה ולכן מעלין ממנה ליוחסין, היינו שזה שמעלין מתרומה ליוחסין אינה הסיבה אלא תוצאה מהדין. ויש להביא לזה ממה שפסק הרמב"ם ובשו"ע אהע"ז סימן ג ס"ק א שהאומר על עצמו שהוא כהן ונשא פסולה לכהונה ספק חללה ואם איתא שמן התורה נאמן לומר כהן אני כמו עד אחד באיסורים שנאמן גם על עצמו למה אינו עושה חללה ודאית לשיטת הרמב"ם שהאיסור עצמו בעד אחד יוחזק ועיין שם בביאור הגר"א אות י"א ואות י"ב שנראה שהוא לוקה רק מכח שוויא אנפשיה? זולת אם נדחוק שלגבי איסור אישות נחשב לדבר שבערוה וצריך שנים מן התורה משא"כ לגבי אכילת תרומה. [אכן בב"ש שם כתב שלכן צריך שני עדים לתרומה דאורייתא משום שמעלין ממנה ליוחסין ויש לי בזה אריכות דברים אבל אינו נוגע כ"כ לעצם הנידון כאן.] אכן בגמ מדובר בתרומה דרבנן שיש מי שסובר שאין מעלין ע"פ עד אחד מחשש שמא יעלו ליוחסין והלכה שאין חוששין ולהב"ש צריך לומר שמתרומה דאורייתא כן חוששין אבל אין מוכרח ואפשר שלתרומה דאורייתא מעיקר הדין צריך שנים ולא מחשש שמא יעלו ליוחסין. ומה שהביא מספר "עבודה תמה" שדחה לדברי החת"ס לגמרי וכת"ר כתב שהוכיח בראיות ברורות וחותכות לענ"ד לא ראיתי אלא הדף ששלח לי כת"ר ושם כתוב שיש לו ראיה גמורה נגד החת"ס מזה שכתב הרמב"ם שמעלין לתרומה דרבנן על פי עד אחד ומשמע שגם בזמן הזה כך הדין א"כ קשה ניחוש שמא נעלה אותו ליוחסין בזה"ז שאין לנו מיוחסים ולענ"ד אין בראיה זו כדי לדחות דברי החת"ס שהיה רבן של ישראל ואביהם של ישראל ואין כאן אפילו ראיה חלושה מכמה טעמים: א. מאן יימר שבזמן הרמב"ם לא היו כהנים מיוחסים שאז לא היו מעלים לכהנים שאינם מיוחסים? ב. מי יאמר שיש לחשוש לחשש רחוק שיקריבו קרבנות בזה"ז? והרי בעו"ה לא עלתה בידינו מכמה טעמים וגם מכח המציאות שאנו בגלות ישמעאל ולא חששו לדבר רחוק. ג. גם אם יש חשש, מ"מ כיון שחכמים בזמנו לא תקנו שצריך שני עדים לתרומה דרבנן אף שנשתנה המציאות ואין לנו כהנים מיוחסים מ"מ אין עושים גזירה חדשה אלא במנין חכמים וזה אין לנו בזמן הזה שיתאספו כל חכמי ישראל יחד כמו שהיה בישיבת ר אשי שחתם התלמוד וכמו שביאר הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה. ד. נראה לענ"ד שלדעת החת"ס סומכין גם על עד אחד לעבוד עבודה בבית המקדש אם נאמר שמעיקר הדין עד אחד נאמן מן התורה וכדעת כת"ר בדעת הרמב"ם, גם אותו נקח לעבודת אלקינו כשאין לנו אחר שראוי לעבודה. ומה שכתב כת"ר על מה שכתבתי שאין לערער על יחוסי זרע דוד בגלל הגזירות ודעת כת"ר שבוודאי יש לחוש שמא בדו הדברים ולענ"ד מה שכתבתי שאין לערער בגלל הגזירות לא כתבתי כן מכח סברה חיצונית שאין לחשוש שאז סברה חיצונית של כת"ר שיש כן לחשוש וכוונתי היתה שאין מכח הדין לערער שבגלל גזירות נחשוש שאינו מזרע דוד וחששות כאלו אינם רק בתור טעם אילו חכמים היו מתקנים שלא להאמין בגלל טעם גזירות אבל שלא גזרו חכמים אין לנו לבדות הלכות חדשות מכח סברות חיצוניות. ובעיקר הדבר, מה יש לאדם לבדות שהוא שהוא מזרע דוד שאין לו הנאה היום מזה ואינו ככהן שמקבל ממון פדיון הבן ומעשרות ועליה לתורה שהוא כבוד משא"כ זרע דוד שאין להם דין מיוחד לכבדם ואפילו לכבדם בעליה לתורה לא שמענו. מה שכתב כת"ר שרב שרירא נתכוון שהוא מזרע נשיאי ישראל ולא מריש גלותא כבר דברנו בע"פ שא"כ איך כתב שהוא מזרע רבה בר אבוה שהיה בבבל ולא בארץ ישראל ואם נניח שאבות רבה בר אבוה באו מארץ ישראל איך נעשו ריש גלותא חמיו של רב נחמן וגם מה לו להזכיר שאינו מזרע בוסתנאי אם אינו קשור לזרע ריש גלותא, לכן נראה שכאן קורא לריש גלותא נשיא. ומה שכתבתי לערער על הספור שב"סדר הדורות" על בוסתנאי הוא מטעם שידוע ממר שרירא שבוסתנאי הוו לו בנים כשרים בוודאי וגם משפחתו ואילו בסיפור של סדר הדורות כתב שהיה בחור ולא התחתן וגם לא מוזכר ברב שרירא כל הענין שהרג המלך לזרע דוד ובפרט שהמלך שנתן שפחה לבוסתנאי היה מלך ערבי שכבש את מלכות פרס והשפחה היא בת מלך פרס יוצא שמלך ישמעל היה זה שנתן לבוסתנאי וכל זה סותר למה שכתב בסדר הדורות. ומה שכתב כת"ר שרב שרירא עצמו אינו נאמן שהוא מזרע דוד וכתבתי אני שנאמן מצד שהוחזק ועל זה כתב כת"ר שלא נאמן שהוחזק, כוונתי היתה שמשפחת רב שרירא היתה מוחזקת אצל יהודי בבל שהוא מזרע דוד ורב שרירא כתב כן לספרד אבל בעירו ידעו והיה ביד מי שרוצה לברר אצל יהודי בבל, ויתכן שגם בלא בירור נאמן מצד מלתא דעבידא לאגלוי. מה שכתב לדחות ראיתי מעירובין שרבן גמליאל השתמש ברוח הקודש ומ"מ הוכיח מזה הלכה שהולכין אחר רוב הולכי דרכים ומתיר חמץ לאחר הפסח ועל זה כתב כת"ר שאין ראיה שאין סומכין בירור מציאות הנוגע להלכה שר"ג לא לכל דבר היה לו רוח הקודש תמה אני אבל מה הוכחת הגמ שחמץ מותר אולי התיר מכח רוח הקודש וביותר נראה מוזר שהודיעו לרבן גמליאל ברוח הקודש דבר של שטות שמו של הגוי ולא הודיעו לו דבר חשוב של מי החמץ מגוי או מיהודי. ומה שכתב כת"ר להוכיח ממה שהרמב"ם הוכיח שסומכין על רוח הקודש ממה שסמכו לדעת כהן מיוחס באורים ותומים הרי שצריך ראיה לדין זה ועל זה כתב כת"ר שהרמב"ם בא להוכיח שאין צריך נבואה אלא די ברוח הקודש ואורים ותומים שהוא דרגא נמוכה מנבואה ודינה כרוח הקודש ולבבי לא כן ידמה ונראה פשוט שזה שדנו אם סומכין על רוח הקודש ונבואה ואורים ותומים בהלכה אינו ח"ו מטעם שאין אורים ותומים ראיה ברורה ואולי אין זה נכון ח"ו לומר כן אלא כך גזרה תורה שאין לסמוך על נבואה בבירור הלכות ולא בשמים היא וכיון שכך גזרה תורה שוב אם יאמר נביא שכך הלכה מכח נבואה נביא שקר הוא ויהרג ולכן אם נאמר שבירור מציאות שנוגע להלכה סומכין על נבואה בודאי סומכין גם על אורים ותומים ופשוט הוא ואם כוונת הרמב"ם שמשיח ברוח קדשו הכוונה שיש בו אותו כח של אורים ותומים אין צריך ראיה אלא הראיה שעל זה אין הגזיה"כ לא בשמים היא. וביותר נראה שמשיח יהיה נביא וכמו שהבאתי במכתבי הקודם מרמב"ם באגרת תימן וביותר שבמשנה בעדיות נראה שאליהו הנביא ייחס השבטים והרמב"ם הביא הדבר על משיח ואיני רוצה להאריך בטעם הדבר כדי לא לצאת מענינינו. מה שהזכיר שמשיח יכול להיות מזרע דוד על ידי בת והרי זה כירושה לענ"ד א"כ יתכן שיהיה מלך לא מזרע דוד גם לא מנקבות וכגון שמת מלך ממלכי בית דוד ונשאר בן בתו משבט אחר והוא יהיה מלך ואחר מותו ירשו אחיו מאביו שאינו מזרע דוד לא מאב ולא מאם ובודאי הדבר נדחה מכל וכל. ואחתום בברכה, זלמן נחמיה גולדברג י"ז אייר תשס"ג לכבוד הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, שלו וברכה. המגיד משנה על הרמב"ם הל איסורי ביאה פרק כ הל א הביא שני פירושים למה שפסק הרמב"ם דבעינן ב עדים להחזיק בכהונה לענין תרומה דאורייתא. והיינו הפירוש הראשון דכיון דתרומה איכא בה עון מיתה ודאי בעינן תרי וכיון דאיכא תרי מעלין ממנה ליוחסין (וזה הפירוש הוא כמו שכתב לי כת"ר דהיינו שזה שמעלין מתרומה ליוחסין אינו סיבה אלא תוצאה מדין תרומה), אך הפירוש השני כתב המ"מ דיש מפרשים ז"ל שכתבו שעל פי עד אחד הוי מוחזק לתרומה דאורייתא דעד אחד נאמן באיסורים וכ"ש במילתא דעבידא לאיגלויי אלא דלמ"ד דמעלין מתרומה ליוחסין בעינן תרי מפני מעלת היוחסין והרמב"ם שפסק בהל ד שמעלין מתרומה ליוחסין כתב לכן כאן דתרומה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס. והנה בשו"ת מהרי"ט סי פ"ה כתב בפשטות דטעמו של הרמב"ם דמצריך ב עדים לתרומה דאורייתא ואינו סומך על חזקת כהונה משום דפוסק דמעלין מתרומה ליוחסין והיינו כפי השני במ"מ, וכבר הביא כת"ר את הב"ש בשו"ע אהע"ז סי ג דכתב כן בפשטות, וכן כתב גם הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"דרך אמונה" הל תרומות פרק ו הל ב. והנה לענ"ד נראה פשוט למה תפשו עיקר כפירוש השני במ"מ דהרי פי הא הוא תמוה דמאי מעליותא דתרומה דיש בה עון מיתה להצריך ב עדים הרי חלב דענוש כרת סגי עד אחד כדין עד אחד נאמן באיסורים, ואחר שפסק הרמב"ם דמעלין מתרומה ליוחסין וביוחסין בעינן תרי הרי זה לבדו מספיק להצריך ב עדים לתרומה של תורה ואין כל צורך להגיע לחידושים כאלה. אמנם איך שיהיה לית מאן דפליג דלעבודה בעינן ב עדים בין דרבנן בין דאורייתא ולא משום מעלה ביוחסין היינו חשש שמא יבאו פסולים בכשרים אלא משום דיחוס דעצם הגברא בעינן לידע ע"י ב עדים כדדריש או אסמיך בספרי שופטים פסקא מ"ה לא יקום עד אחד באיש. ומה שהביא כת"ר ראיה לפי הראשון דמ"מ מזה שכאן אינו נאמן על עצמו מדין ע"א נאמן באיסורים אע"פ דלכל שאר האיסורים נאמן אף על עצמו מדין זה ולכן כאן הנבעלת לו מפסולי כהונה אינה נעשית חללה ודאית, הנה מזה אין כל ראיה דהרי גם לתרומה דרבנן דהדין הוא דסגי בעד אחד או בחזקה להעלותו לזה שאין מעלין מתרומה דרבנן ליוחסין הנה אעפ"כ על פי עצמו אינו נאמן כלל. וטעם דבר זה ביאר הרא"ש בגיטין פרק ה סי ח אות י דכיון דשבח הוא לו לדורותיו לא יוחזק על פי עצמו אלא על פי עד אחד כשר אחר דווקא אף דבכל התורה כולה נאמן אפילו על עצמו מדין ע"א נאמן באיסורים. וא"כ המעיד על עצמו שהוא מזרע דוד גזע המלכות אינו נאמן ע"פ עצמו כיון דהוי שבח לו לדורותיו ואף לסברת החת"ס יצטרך לעדות דע"א כשר אחר או לחזקה. אך לפי החולקים על החת"ס מסתבר דלא יספיק עדות ע"א אלא יצטרך לעדות שני עדים דווקא כיון דלהכשיר כהן לעבודה מה שצריך שני עדים אינו משום חשש פסלות דלהלכה כל המשפחות בחזקת כשרות כרבנן דרבי מאיר ובכל זאת צריכים ב עדים להכשירו לעבודה גם לרבנן כמו שכתבו תוס וראשונים בכתובות כ"ד אלא משום זרות וכבר כתב הרמב"ם בספר המצוות מל"ת שס"ב דכל שאינו מזרע דוד ושלמה נכרי קרינא ביה לענין מלכות כמו שכל מי שהוא זולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינא ביה. ומה שדחה כת"ר לראייתו של בעל ה"עבודה תמה" נגד החת"ס במה שטען דאולי נמצאו בזמן הרמב"ם כהנים מיוחסים בעלי כתב יחוס ולכן מצריך הרמב"ם כהנים מיוחסים לתרומה ולעבודת המקדש, הנה על זה כתב בעל ה"עבודה תמה" בדף ל"א טור ג דמלשון הרמב"ם בריש פרק כ מהל אסו"ב דכתב בזה"ל: כל הכהנים שבזמננו כהני חזקה הם ואינם אוכלים אלא בקדשי הגבול והוא שתהיה תרומה של דבריהם עכ"ל מוכח דכל כהנים בזה"ז בלי יוצא מן הכלל אין להם כתב יחוס ואינם מיוחסים ולא יאכלו תרומה של תורה וכ"ש שלא יעבדו במקדש. ובכדי שיוכל כת"ר לעיין בשאר ראיותיו של ה"עבודה תמה" נגד הסברה שנתיר לכהני הזמן לעבוד בביה"מ הנני שולח לכת"ר העתק שער ד "יחוסי כהונה" מספר זה שכלו יסוב על הענין הזה. גם אשלח לכת"ר את דברי מורי ראש הכולל הג"ר יעקב ניסן רוזנטל בספרו "משנת יעקב" שתמה מאוד על דברי החת"ס והשאירו בצע"ג. ומה ששאל כת"ר היכא נתפרש הדין דבגלל גזירות ושמדות ניחוש לחזקת היחוס, תמיה לי הרי כל מה שעזרא הסופר הצריך את הכהנים להתייחס היה בגלל גזירות החרבן והגלות שניטל כח מבי"ד ונתערבו הכהנים בגויי הארץ. וגם בימינו שנפרצו הכהנים ונשאו פסולי כהונה ונתערבו בגויים הצריכו הרבה חכמים בדיקה לייחוסם דנתערערה החזקה. ומה לי שמד דחתנות עם פסולים או כלייה דנהיו יקרי המציאות לערער אחזקה. ומה שכתב כת"ר לערער על הספור שב"סדר הדורות" על בוסתנאי מטעם שידוע ממר שרירא שבוסתנאי הוו לו בנים ואילו בסיפור של סדר הדורות כתב שהיה בחור ולא התחתן, הנה ב"סדר הדורות" ד אלפים ת"כ כתב דהיה בחור עד ל"ה שנה כשנפגש עם מלך ערבי והוא נתן לו אשה מבנות מלך פרס ונולדו לו ממנו בנים (וכתב שבספר ארחות עולם איתא כן). ומה שכתב לערער דבאגרת רב שרירא גאון ליתא לכל המעשה הזה, הנה אין זה קושיא דרב שרירא לא כתב דברי ימי ישראל אלא סדר מסירת התורה ולא מזכיר דבר מבוסתנאי לבד שאינו מזרעו. מה שכתב כת"ר שרב שרירא קורא לריש גלותא נשיא באותם פסקאות שמדבר על יחוס עצמו, הנה לענ"ד קשה לומר כך דהרי חוץ ממה שכבר הבאתי במכתבי הקודם את לשון רב שרירא שהנשיאים היינו נשיאי סנהדרין בא"י הנה כתב על ר הונא שהוא מבית נשיא (וזה לשונו באגרת: "ובתר שמואל מלך רב הונא דהוה מן בני נשיאה" ועוד ""וביומיה דרב הונא שכיב ר יוחנן בארץ ישראל ואגבר רב הונא טובא דהוה מבני נשיאה") והיינו נשיא שבא"י ולא ריש גלותא כדמוכח בבבא בתרא ס"ה. דאיתא התם בזה"ל: א"ל רב נחמן לרב הונא הלכתא כוותן או כוותייכו א"ל הלכתא כוותייכו דשכיחא דייני דמקרביתו לבבא דריש גלותא ע"כ ועוד בפ"ק דסנהדרין ה. רבה ברב הונא כי הוה מנצי בהדי ראש גולה אמר לא נקיטנא רשותא מנייכו דאנא נקיטנא מאבא מרי רב הונא ואבא מרב ורב מר חייא ור חייא מרבי. ומשמע דכך הוא לשונו לקרא לנשיא נשיא ולר"ג ר"ג. וגם בגמ לא נמצא שקוראים לריש גלותא נשיא. רק פעם אחת נקרא מר עוקבא אב בית דין (שבת נה.), ופעם אחת ברש"י (מו"ק ט"ז: ד"ה כי יתבן בדינא כו) קורא למר עוקבא נשיא ושם לפי הענין צריך לזה כדי להסביר שהוא ישב בראש הדין ולא שמואל שהיה רבו בתורה (ובקידושין ע. כתב רש"י בד"ה לא מיבעי לך למיזל בזה"ל רב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לריש גלותא וחתניה דבי נשיאה עכ"ל. משמע דגם רש"י קורא לנשיא נשיא ולר"ג ר"ג). ומה שכתב להכריח זה מהא דקשה איך נעשה רבה בר אבוה חמיו של רב נחמן הנה אין בזה כל הכרח דמי יאמר שהיה חמיו והגם דאיתא בגמ יבמות פ: דביקש ליתן לו בתו אולי בסוף לא נתנה וגם אם נתנה אולי היתה לו עוד אשה מבנות ריש גלותא ואשתו ילתא אם היתה בת ריש גלותא (ביצה כ"ה: תוס ד"ה שאני ילתא) אינה בת רבה בר אבוה. ומה שהקשה עוד כת"ר דאם לא היה מזרע ר"ג למה הוצרך לכתוב שאינו מזרע בוסתנאי, הנה לענ"ד אין בקושיא זאת כדי לטעון שקורא לר"ג נשיא נגד הרגלו ובודאי אפשר לתרץ זה, ושמא י"ל דכיון שנתחברו משפחות הנשיא ור"ג והיו מתחתנים זה עם זה והיו דיינים בבית ראש הגולה עד שנקראו כולם "בבא דריש גלותא" לכן הוצרך רב שרירא לכתוב שאף שהוא ממשפחות הנשיאים האלו אבל לא מזרע בוסתנאי. ומה שכתב כת"ר דהיה מוחזק אצל יהודי בבל שרב שרירא היה מזרע דוד ולכן כתב רב שרירא יחוסו באגרת ששלח לספרד בלבד, איני מבין כוונתו דלפי דבריו מהשתא כל אחד שישלח אגרת לארץ אחרת ויספר יחוסו נתלה דהיה מוחזק כן במקומו ויהיה נאמן ע"פ עצמו ובטל לו דין המפורש ברמב"ם ושו"ע דאינו נאמן ע"פ להגיד יחוסו. ובשלמא אז היה אפשר לברר אצל יהודי בבל ורק אם באמת היה מתברר כן היתה לרב שרירא חזקא דאתי מזרע המלוכה, אבל בזמן הזה דאי אפשר לברר אין כל נ"מ לדינא ממה שכתב רב שרירא באגרת על יחוס עצמו. ומה שכתב כת"ר דיהיה נאמן גם בלי בירור מצד מילתא דעבידא לאיגלויי יעויין בשו"ת תבואות שור בבכור שור דף צ"ו ע"א דאפילו צורבא מרבנן אינו נאמן על עצמו במילתא דעבידא לאיגלויי היכא דאיתא שום ריוח דחיישינן דאומר בדדמי. ומה שתמה כת"ר שאע"פ שלא למדנו ממעשה דרבן גמליאל שהיה לו רוח הקודש אלא לענין לידע שם הגוי בלבד מ"מ מה הוכחת הגמ שלא ידע ברוה"ק גם את של מי החמץ והיאך למדנו ממנו דהולכין אחר רוב הולכי דרכים, הנה לענ"ד מגמ זה גופא נלמד דאין להחזיק דכל מה שאמר אמר ברוה"ק ומה שלמדנו למדנו, אבל דברים אחרים מסתמא לא נשתמש ברוה"ק. אך יעויין בספר "בן יהוידע" על עירובין ס"ד: דהביא את שאלת הרב בשם ספר "פתח עיינים" ורבני אשכנז ותירץ דודאי לא ידע ר"ג דהחמץ שייך לנכרי דאל"כ היה אסור לתת את החמץ לנכרי משום גניבת דעתו דסבר שהפת מותר לישראל והרי ידע ר"ג בבירור שהפת אסור ואינו יכול לבא לכלל היתר. אך נראה לענ"ד דתירץ כן רק לרווחא דמילתא דבאמת אין לומר דכיון שעל דבר אחד אמר ברוה"ק מעתה יש לחשוש שכל דבר אמר ברוה"ק דמה שלמדנו למדנו ולא יותר. ומה שדחה כת"ר את דבריי בדעת הרמב"ם שלמד מפסוק "עד עמוד הכהן לאורים ותומים" דברוה"ק מייחסין המוחזקין וכתב כת"ר דאם הוא פשוט דספיקא דמציאות אינו בכלל "לא בשמים היא" א"כ אין כל נ"מ בין נבואה לרוה"ק לענין בירור מציאות דהרי אין לומר ח"ו דיש לחשוש על או"ת ורוה"ק דשמא אינו אמת, לענ"ד ודאי דאין לחשוש לזה אך אפשר דלענין פסיקת דין צריכים לימוד מיוחד דאפשר לסמוך לא רק על עדים אלא גם על נביא ואו"ת וכמו דלמלחמת הרשות בעינן לישאל באו"ת ולא די שמישהו מהנביאים או בעלי רוה"ק יאמר דיצליחו במלחמה אלא בעינן ע"י או"ת דווקא כך לכל דין לולא דהיה מצוה לשמוע לנביא לא היינו סומכין על בירור מציאות שלו כמו שנצטווינו לסמוך על עדים וא"כ לאו"ת ורוה"ק צריכים לימוד מיוחד ואפשר דרק בכהונה מהני ולא בשאר מילי. אך עצם סברתו דכהנים ולויים היינו כלי המקדש הנה מורי ראש הכולל הג"ר יעקב ניסן רוזנטל שליט"א תמה על זה ביותר דהנה כת"ר כתב שמשמע כן מזה שהרמב"ם כלל הלכות כהנים בתוך הלכות כלי המקדש והגאון הנ"ל אומר שיעויין ברמב"ם דקרא להלכות אלו בשם "הלכות כלי המקדש והעובדים בו" והיינו שהכהנים אינם כלי המקדש אלא העובדים בו דווקא ומשמע שדייק הרמב"ם בלשונו ולא קרא להלכות אלו "הלכות כלי המקדש" סתם מפני שכולל שם גם הלכות כהנים ולכן קרא להלכות אלו "הלכות כלי המקדש והעובדים בו" דווקא. ומה שדחה כת"ר לסברת המנחת חינוך דכתב במצוה תצ"ז דמסתברא ליה דגם בני בת יורשים מלכות בית דוד וכת"ר דחה זה מכל וכל וטען דאם כן תעבור המלוכה מדוד לגמרי דהרי יתכן שיירש את בן בת זה אחיו מאביו שאינו מזרע דוד לא מדכורא ולא מנוקבתא וזה ודאי לא יתכן שיישב על כסא דוד איש שאינו מזרעו, הנה דחייה זאת של כת"ר דחייה גדולה היא ודאי, אך יעויין במהרש"א סנהדרין צ"ח: ד"ה אמר רב נחמן אי מן חייא כגון אנא דכתב בזה"ל: ונראה לפרש שמשיח יהיה וכו מאותן הבאין מבני דוד ועדיין היה להם ממשלה גם בגלות וכו ורב נחמן סתם הוא חתניה דריש גלותא שהיה מבני דוד ואפשר שהוא ג"כ היה מבני דוד עכ"ל. הנה משמע מלשון המהרש"א ששני פירושים יש בגמ: א. שדי בזה שרב נחמן הוא חתן לבן דוד לירש המלוכה דרך אשתו ולהיות מלך המשיח. ב. שצריך להיות מבני דוד דווקא. ומה שיקשה על הפירוש הראשון מהרמב"ם דכתב בהל מלכים פרק א הל ז דכיון שנמשך דוד הרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם ע"כ ואיך יתכן לומר שגם החתן יירש, הנה בתשובת הגאון ר שאול בנו של הגאון הנודע ר העשיל שנדפסה בסוף שו"ת הרמ"א איתא בזה"ל: אין לחלק בין בנו לחתנו וכו כי חתנו בכלל הוא, וכן מוכח בירושלמי גבי לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גולה שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל. ואיתא בירושלמי שזה בא מן הזכרים וזה בא מן הנקיבות. וא"כ אף מי שבא מן הנקיבות הוא בכלל לא יסור, וכן קורין לחתנו בנו וכו וזה נקרא פוסקין לו ולזרעו אחריו. כשהוא (החתן) נכבד יותר מבניו מגיע לו המלוכה וכו הבת קודם לשאר בני אדם וחתנו הוא כגופה עכ"ל. הנה עפ"ז אפשר לפרש דמה שכתב הרמב"ם בניו הזכרים אף חתן בכלל. ואולי יש ליישב מה שטען הרב דאם נאמר כן במלכות בית דוד דבן בת וחתן יורשים אותה תעבור המלוכה מדוד לגמרי עם מה שכתבו המהרש"א והמנח"ח ור שאול הנ"ל דשני תנאים יש בירושת מלכות בית דוד: א. שיגיע לו ע"פ דיני קדימת הירושה, ב. שיהיה ראוי לה מצד יחוסו. וכן כתב הצמח צדק בפסקי דינים יורה דעה סי א דהחתן אינו יורש המלוכה כשאינו ממלכות בית דוד, ואף שחלק הוא על הפירוש הראשון של המהרש"א ועל שיטת ר שאול בירושת חתן, הנה הם יודו לו שצריך להיות ראוי למלוכה מצד עצמו רק שיטענו שגם החתן ראוי לה מצד אשתו כגופו. ואם נאמר כן שיש ב תנאים בירושת מלכות בית דוד כבר לא יתכן שתעבור המלוכה מדוד דלא נניח לקרובי בן בת וחתן לירש המלוכה מהם אם לא יהיו הם עצמם ממשפחת דוד. והגם שחלק צ"צ בענין חתן אולי בירושת בן בת לא פליג על מנח"ח דאפשר שבן בת גם ראוי למלכות בית דוד מצד עצמו ונקרא בן דוד דהרי הכלל שוהלד הולך אחר הזכר כתבו הרמב"ם בהל אסו"ב הל ט"ו רק לגבי יחוסם של כהנים לויים וישראלים משא"כ לגבי מלכות בית דוד. אך יש לדחות דודאי הכלל הזה כולל את כל המשפחות דהרי מפורש במשנה (קידושין ס"ו:) דכל שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה דמצרי שני שנשא מצרית ראשונה הולד הוא מצרי שלישי הרי דאין זה נוגע רק לענין כהונה ולוייה אלא דכולל כל המשפחות. אבקש מאוד מכת"ר לעיין בדברי ואם יהיה לו דבר להיישירני אשמח לקבל תשובתו. בכבוד רב, מיכאל ידוובני |